על מקור המילה: כבד (איבר בגוף).
הנושא באמת כָּבֵד, והוא יוליך אותנו לא מן הכבד אל הקל, אלא מן הכבד – אל ההתמודדות עם עין הרע. לקינוח יוגשו תאנים.
הכבד נקרא כך משום היותו הבלוטה הגדולה והכבדה בגופנו. במזרח הקדום ייחסו לו לא רק את הפעולות הפיזיולוגיות, אלא גם ראו בו את מקומם של הרגשות, וייחסו לו יצירת גילויים של אהבה ותשוקה – וגם, לפי התלמוד, את היותו "כבד כּוֹעֵס". בלטינית, הכבד נקרא jecur – וראה זה פלא, באף לשון, כולל אלה שנגזרו מן הלטינית, אין זכר למילה זו, ובמקומה באו המילים foie בצרפתית (כמו בפצצת הכולסטרול הטעימה pâté de foie gras) וגם fegato באיטלקית ו-higado בספרדית. איפה נעלם ה-jecur המקורי? מתברר שהכובשים הרומאים גילו ביוון את מאכל התאווה שנוצר מפיטומם של אווזים שכבדם גדל לממדי ענק, והם הטילו על עבדים יהודים את פיטום האווזים. אבל איך זה מסביר את המילה החדשה? הנה הפתרון: כבד אווז מפוטם נקרא אז jecur ficatus, כלומר כבד שנעשה בתאנים, מפני שהאווזים הואבסו בתאנים כדי להגדיל את כבדם. עם הזמן, הורידו את ה-jecur, הכבד המקורי, מן השֵם, ונשאר ה-ficatus – "מן התאנה" – ומכאן קצרה הדרך ל-foie הצרפתי ולאחיו בלשונות האחרות.
ובתואנה זו – אנחנו עוברים אל התאֵנה, שגם לה יש מסלול לשוני עשיר ומכובד, שאין לו כל קשר למעדן האווזים המפוטמים.
כולנו מכירים את עץ הפיקוּס המפאר שדרות וגנים רבים. אבל, פיקוס הוא סוג של צמחים המונה 800 מינים, שאחד מהם הוא Ficus carica – המוּכר לנו בשמו העברי: עץ תאנה, אחד משבעת המינים שבהם השתבחה ארץ ישראל. מן הפיקוס הזה, יצאה ה-fig הלא היא תאנה באנגלית, ומילים דומות בלשונות אחרות. חזרה למקורה של מילה: לפי סברה אחת, מקור המילה הלטינית הוא בכלל מאזורנו השֶמי – חִשְבוּ על "הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ" משיר השירים! פַּגָּה היא התאנה בתחילת התפתחותה, בדומה לתינוק הפּג.
אבל, התאנה, פרי מתוק וטוב כל כך, הידרדרה מאוד ביחסי הציבור הלשוניים שלה. היוונים והאיטלקים – ובעקבותיהם גם אחרים – החלו להשתמש במילה כדי לכנות, אבוי, את ערוות האישה, כנראה משום הדמיון שמצאו בינה ובין הפרי הפרוס. ומהר מאוד, בעקבות הביטוי הדימוי הלשוני, נוצר הביטוי האיטלקי fare la fica (בצרפתית faire la figue ובספרדית dar la higa) כביטוי של גנאי גס, "אצבע משולשת" בעברית תקנית – ו"אַ פייג" (כן, בעקבות אותה תאנה!) המוּכָּר מאידיש. sycophant הוא באנגלית מַלְשן, מוציא לעז וגם מלחך פנכה, ומקור הביטוי כ"מראה תאנים" – ובעצם, זה שמשתמש בתנועת היד הגסה. ואם לדייק, גם התאנים האלה באות מעברית, מבן משפחה אחר של הפיקוסים, הלא היא המילה העברית שִׁקְמָה, Ficus sycomorus , שהתגלגלה ליוונית sykon (שהוא גם הפרי המוכר לנו – וגם מילה לציון איבר הערווה הנשי!) ומכאן הולבשה המילה לטיפוס הנאלח המציג אצבע משולשת ומוציא דיבה.
אבל, מעניין שהצגת אצבע משולשת איננה רק ביטוי של עלבון – אלא גם של התמודדות עם עין הרע. בדרום איטליה, וגם באזורים אחרים, מקובלים תליונים בדיוק בצורה זו, שמטרתם לסלק את פגיעת עין הרע מיולדות ותינוקות. mano fica הוא בדיוק אביזר כזה. גם ביטוי נפוליטני בהקשר הזה, המשתמש באותה fica, פירושו: ולוואי ועין הרע לא תפגע בך. אבל, יש לציין כי למען האיזון, כדי להתמודד עם עין הרע, הרומאים הציגו ותלו על הגוף גם את ה-fascinum – איבר המין הגברי.
קצת מורכב? הגיע הזמן להסיר מהנושא את עלי התאנה!
כתיבת תגובה