על מקור המילים: קיץ, קייטנה, שלהי, שלדג, שליה, אתיופיה, מלריה, אפנדיציטיס, ברונכיטיס, אֶתֶר (על גבי האתר).
לפי השעון ולפי הרוחות החדשות שמנשבות, הקיץ כבר הגיע אל קצהו, וזה הזמן לשים קץ לעניין, לפני שכולם יקוּצוּ בו מפני החורף.
הקיץ העברי בא מן הקַיְטָא בארמית, ולכן קייטנה היא בעצם חופשת קיץ. במקורות, קיץ סתם הם גם פירות-קיץ, פירות בשלים. והתקופה הזו היא תקופת שִלהי הקיץ, שעליה ידעו כבר חכמי התלמוד לומר "שלהי דקיטא קשיא מקיטא", כלומר שלהי הקיץ קשים מן הקיץ. ושלהי מנין? שְׁלִי או שְׁלָא בארמית פירושו מָשַך החוצה, ולכן שלהי הקיץ הם אלה העוזבים את הקיץ. מאותו שורש גם השַלְדג ששולֶה את הדגים – וגם השִלְיָה, העוזבת את הגוף אחרי הלידה, שִׁלְיְתָא בארמית.
לאנגלים יש summer שעברוֹ הלשוני הרבה פחות מעניין מזה של הלשונות ששמרו על המקור הלטיני: בצרפתית été, באיטלקית estate, בפורטוגזית estio ועוד. המקור הוא בלטינית aestas, אבל הבילוש הלשוני מוביל אותנו אחורנית עם השנים והחוקרים מזהים את המקור בשורש IDH בסנסקריט, הלשון ההודית העתיקה, במובן של להצית, להדליק. משם התגלגלה המילה ליוונית עתיקה, שבה המילה aithein פירושו לשרוף. הקדמונים חיברו אחד לאחד, ואמרו לעצמם שאם מדובר בחום ובשריפה – ראוי להדביק את המילה הזו לעונה החמה, עונת הקיץ. כך נוצרו ה-aestas, הקיץ הלטיני והמילים הנגזרות ממנו.
כל כך חם, עד שאפשר להישרף, ומי נראה ליוונים כמי שנשרף בשמש? השחורים באפריקה! ולכן הם קראו לארצם, ובעצם לכל אפריקה, אתיופיה, שבשמה Ethiopia אתם מוצאים את השורש aith. והמילון של קליין מגדיר בפשטות: כּוּשִׁי הוא אתיופי, מי שבא מארץ כוש הלא היא אתיופיה. ה-opis, החלק השני במילה אתיופיה, הוא ביוונית המראה החיצוני או הפָּנים.
בגלל הקִרבה הלשונית והעניינית, היינו מתפתים לחשוב שמאותו שורש מילולי גם כל המחלות המאופיינות בדלֶקֶת, שעניינה חום ושריפה (כגון אפנדיציטיס, ברונכיטיס כל השאר) – ולא היא: אמנם, הסיומת itis בכל המילים האלה מציינת דלקת, אבל השורש והכתיב שונים והמשמעות המקורית של המילה: שייך ל, מתייחס. עדיין בתחום הרפואי: כשם שבעברית יש קייטנה, שהיא חופשת קיץ – באיטלקית לא-מודרנית היה קיים הפועל estatare, כלומר לנפוש במקום שבו האוויר צלול ונקי, ובכך נמלטים מן המַלַרִיָה שהיא בעצם mala aria, כלומר אוויר רע.
האוויר היבש, הבוהֵק והצלוּל הביא את היוונים לחשוב על ה-aithra, השמיים העליונים שבהם האוויר הצלול ביותר, זה שהאֵלים נושמים אותו. בעקבות הלטינית הדומה aether נוצר הקונסֶפט המדעי של האוויר הצלול, הַתָּוֶךְ השמימי שבו אותו חומר מסתורי אֶתֶר – הוא כונה גם היסוד החמישי – ממלא את כל המרחב וממנו עשויים הכוכבים, והוא עוֹנה על "פחד" הטבע מוואקום. הקונספט הזה שלט שנים רבות, ונדחק סופית רק בסוף המאה ה-19. ומה לנו מלגלגים על מדענים "עתיקים", כשבעברית אנחנו אומרים גם היום "שידור על גבי האֶתֶר", בדיוק בגלל האמונה ששידורי הרדיו נישאים על פני האֶתֶר הממלא את עולמנו! אותו אתר מסתורי גם נתן את שמו לחומר הרדמה שבעבר היה מקובל מאוד ברפואה. ועדיין בכימיה: מונחים שונים, כמו למשל שמו של החומר הפלאסטי פולי-אֶתִילֶן, שואבים את המרכיב ethyl שבשמם – כן, מאותו ether שהורישו לנו היוונים שהסתכלו בשמיים הגבוהים.
את המשמעות הקיצית של השורש שימרו, בכל זאת, גם באנגלית: מה ששייך לקיץ, או אירוע המתקיים בקיץ, נקרא estive והאמריקאים אפילו מתעקשים על הכתיב aestive. ומה נועלים לאירוע כזה? Stiefel בגרמנית ו- stivali באיטלקית הם מגפיים, מאותו שורש כמובן. ואיך מגיעים המגפיים דווקא לקיץ? מתברר, שהמגף היה במקורו נעל מעור קל שנועדה לקיץ. עם חילופי האופנה ושינויי האקלים הם עברו דווקא לסמל את החורף – מה שבוודאי יקרב לנו את בואו.
כתיבת תגובה