על מקור המילים: עיקול, פיאסקו, לעשות פיאסקו.

לא שילמת את החוב? צפה שיעקלו לך את חשבון הבנק. לפחות תוכל להתנחם בבקבוק יין – ובסוף גם להבין מה הקשר בין הדברים.

עיקוּל הוא הנחת-יד על כסף או על רכוש של מישהו, לאחר שלא פרע חוב. בלשנים מציעים קשר למילה ערבית דומה שמציינת תשלום של כופר. בעברית, זו מילה של הזמן החדש. הנה כך מתאר את התהליך מחבר ספר השו"ת "חוות יאיר" אירוע שהתרחש בשנת 1689: "ובשנת תמ"ט שפשטו חיל מלך צרפת בארצנו והחריבו כפרים ועיירות ושללו ובזזו יינות ותבואות הכריחו למכור אשר להם בחצי דמי שוויין… ויהי כאשר גדלה המהומה וראובן מילא ספינה ביינות שלו וביקש להבריחם למרחוק למקום שאין חשש השגת יד השונא שם. ונודע לשמעון ועיקֵל הספינה על ידי השׂררה עד שיפרע לו ראובן או יעמוד לו ערֵב מספיק".

שׂימַת-יד על רכושו של אחר היתה מאז ומתמיד תחביבם של מלכים ושליטים, שמצאו לכך דרכים יצירתיות, ועיקול היא אחת מהן. באנגלית, ובדומה לה בלשונות אירופה האחרות, to confiscate פירושו להחרים, לעקל, ופירושו המילולי הוא פשוט: לצרף (con, עִם) לאוצר הממלכה, ה-fiscus. המונח הזה מגיע מן הלטינית של הרומאים, שם fiscus היה במקור סל נצרים שבו העבירו כסף. בתחילה, עוד שמרו הרומאים על הפרדה בין fiscus שהיה האוצר הפרטי של משפחת הקיסרים לבין aerarium שהיה אוצר הממלכה, אבל כפי שקורה לא אחת, מהר מאוד היטשטשו ההבדלים בעיניהם של השליטים. מאותו פיסקוּס יצאה כמובן המדיניות הפיסקאלית שנוקט משרד האוצר ועניינה בעיקר מיסים, ושונה מן המדיניות המוניטארית שעליה אחראי אצלנו בנק ישראל, ועניינה בעיקר ענייני כסף ומטבע.

פיסקוס היה לא רק אוצר הממלכה, אלא גם מרכיב מילולי במס המיוחד שהטיל בשנת 70 הקיסר הרשע טיטוס, מחריב המקדש, ונקרא Fiscus Judaicus – "המס היהודי" שהוטל על הנתינים היהודים של האימפריה. המס נועד לכאורה לממן את בניית מקדש יופיטר ברומא שנחרב, אבל כדרכם של מיסים גם בימינו, המשיכו לגבות אותו גם 150 שנה לאחר שהושלמה הבנייה.

בכלל, אוצר קשור מילולית לאיזה תיק קטן ומסתורי שבו יש כסף. כזה הוא הפיסקוס, כזה הוא גם ה-budget שבא מ-bulge, ארנק ותכולתו, מן המילה הצרפתית bougette, תיק קטן. ובהזדמנות קודמת גם הוזכר כאן הקְנִיפֶּל היהודי – כיס, תיק קטן, שכל עקרת בית מחזיקה. והיא מאוד לא רוצה שמה שיש בו יירד לטמיון – לא במובן העכשווי של הביטוי, ולא במובנו היווני המקורי: יירד, יילך, לאוצר המדינה. גם ה-treasure שאנחנו מכירים כאוצר, החל את דרכו כ- thesaurum, תיבה להחזקת זהב (aurum הוא זהב, ולכן סימנה הכימי של המתכת Au). מכאן גם thesaurus, במשמעות של אֶגְרוֹן, אוצר של מילים נרדפות והפכים.

וכדאי מאוד – כדי להימנע מעיקולים ושאר צרות – לכלכל את העניינים הכספיים כהלכה, כדי שהעסק לא ייגמר ב"פיאַסקו" גדול. מה הקשר? ממש אין קשר, ורק מפני שהמילים פיסקוס ופיאסקו דומות, גם הפיאסקו הגיע לכאן.

פיאסקו, במקור האיטלקי, הוא בכלל בקבוק, בדרך כלל של יין (flask באנגלית). ומנין הביטוי לעשות פיאסקו במובן של לפשֵל? כנראה מקורו באומנים נושפי הזכוכית מוונציה, שכאשר הכלי היפה שרצו ליצור לא הצליח, אמרו לעצמם: נו, מילא, נעשה ממנו בקבוק יין. לימים, פיאסקו (כשם עצם וגם כפועל) השתרשו דווקא בכל מה שנוגע לכישלון על במת התיאטרון והאופרה, ומשם הורחבה המשמעות לכל תחום: לניהול, לפוליטיקה ולכדורגל.