על מקור המילים: משכנתה, משכון.
המשכנתה היא חלק בלתי נפרד מחייהם של רבים, ולא מהיום. הרעיון של הפקדת פיקדון בידי מי שנותן הלוואה, כדי להבטיח את פרעונה, אינו חדש והוא מלווה את האנושות כבר שנים רבות. למשכנתה כבר הוקדש כאן דיון נפרד בעבר. היסוד הלשוני שלה הוא המַשְׁכּוֹן, אותו חפץ שמקבל ההלוואה ממשכן ומפקיד בידיו של המַלווה. משכון נקרא כך מתוך קשר ישיר לשורש ש-כ-ן, לגור, להתגורר, מקום מגורים. חוקרי הלשון רואים בקשר שבין מקום המגורים והפיקדון, גם את הקשר הלשוני לערי המִסְכְּנוֹת, ערי המחסנים שנבנו בימי פרעה.
"המלווה את חברו על המשכון ואבד המשכון, יישבע וייטול מעותיו" נפסק בבבא מציעא. בעברית, משכון כזה נקרא גם עֲבוֹט (לא להתבלבל עם עָבִיט, שהוא סיר לילה, כלי-קיבול למי-שפכים). בית מַשְׁכּוֹנוֹת, שאליו מביאים חפצי ערך כדי למשכנם ולקבל הלוואה, נקרא בית עבוט. התורה רגישה מאוד למצבו הקשה ממילא של זה שנאלץ למשכן, לתת בעבוט, את רכושו, וכך נאמר בספר דברים: "כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ. בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הָעֲבוֹט הַחוּצָה".
ומכאן בקפיצה לסיטי, אזור העסקים של לונדון, שבו מתרכזים גם היום, ועוד יותר התרכזו בעבר, מוסדות פיננסיים של מתן הלוואות, דווקא ב-Lombard Street, וזה ממש לא במקרה: Lombard banking היה השם האנגלי לבנקאות של הלוואות תמורת בטחונות, משכונות. lombard הוא בנקאי, חלפן כספים, משכונאי. מהיכן השם? מחבל לוֹמְבַּרְדִיה שבצפון איטליה, אזורה של העיר מילאנו, על שמם של הלונגובארדים, השבט הגרמאני שכבש את האזור במאה הששית והתיישב בחבל ארץ זה שקיבל את השם לומברדיה. מדרש שמם: ארוכי הזקן (בדומה ל- long beards באנגלית). בימי הביניים, התפרסמו תושביו של האזור כבנקאים ומלווים במשכון, והם היו יושביו הראשונים של Lombard Street בסיטי של לונדון.
רחובות Lombard שבהם התנהלו חיי מסחר היו בערים רבות בעולם. הידועים בהם הינם הרחוב הלונדוני שבו, בין היתר, היה קפה "לויד'ס" שבו נהגו לשבת אנשי-ביטוח והביא לצמיחתו של תאגיד הביטוח הענקי הנושא שם זה. והמפורסם השני הוא רחוב בשם זה בסאן פרנסיסקו, קליפורניה, שפיתוליו המסוגננים זכו כבר להנצחה בלא מעט סרטים וסדרות טלוויזיה.
ההיסטוריה הכלכלית המרתקת של אירופה מצביעה על העובדה שיהודים, נוצרים ומוסלמים מצאו דרכים יצירתיות לעקוף את חוקי איסור הריבית והנשך, ועשו זאת באמצעות הלוואה במשכון. מה עוד, שהלוואה לבן דת אחרת לא נחשבה עבירה. הצטיינו במיוחד בתחום זה נוצרים ישועים ויהודים, מן הסיבה הפרוזאית שהם שלטו בכתיבה וקריאה שהיו נחוצות כדי לנהל את העסקים. ליהודים היה יתרון נוסף: הניידות הכפויה בתוצאה מגירושים והשלוחות המשפחתיות באזורים שונים שנוצלו ליצירת סניפים עסקיים. לא פלא שענף המשכונאות היה נתון בידי יהודים, ובוודאי זכור הסרט הנפלא "המשכונאי" (Pawnbroker) שבו כיכב רוד שטייגר. pawn היא מילה אנגלית נוספת למשכון, קרובתה של Pfand בגרמנית, שאותה הכיר כל ילד (לפחות לפני 40-50 שנה זה היה כך…) ששילם "פאנד", מעין קנס חובה במשחקי ילדים.
כתיבת תגובה