על מקור המילים: עגבנייה, מֵלון, ג'ינג'י, קולרבי.
היום אנחנו צוללים לצלחת של סלט ירקות כדי לעשות בה קצת סדר, וכדי שמכל השמות של המרכיבים השונים, לא ייצא לנו בסוף מין סלט ירקות.
ראשונה, איך לא, העגבנייה. בהזדמנות קודמת סיפרנו כאן על התנגדותו של מחייה הלשון אליעזר בן-יהודה לקרוא לה בשם זה, שיש בו יותר מרמז למעשי עגבים. הוא התעקש לקרוא לה בַּדּוּרָה, על בסיס המילה הערבית בַּנְדוּרָה (שהיא עצמה שיבוש של פּוֹמוֹדוֹר), אבל העוֹגְבִים ניצחו. בלשונות אחרות היא pomodoro, pomme d’amour ו-love apple – כולם תפוח הזהב והאהבה, שֵם שעגבניה היא ממש תרגום יפה להם. ה-tomato האנגלית מקורה בספרדית, שהביאה אותה משפתNahuatl שדיברו ילידים במרכז מקסיקו ופגשו את הכובשים הספרדים. העגבנייה אכן הגיעה לאירופה רק לאחר גילוי אמריקה, ובמשך מאות שנים ברוב ארצות אירופה גידלו אותה לנוי, ורק במיעוטן היא שימשה למאכל.
אחיה לצלחת, המלפפון, בעבר היה שֵם למֵלון, ורק בעברית החדשה, הריהו המלפפון שאנחנו מכירים. את שמו הוא שאב מן היוונית העתיקה melopepon, שהיא צירוף של melon היוונית (שפירושה תפוח) + pepon (בשל, רך). melon הוא תפוח? כן, עובדה ששמם הבוטאני של התפוחים שאנחנו מכירים ואוכלים הוא malus sylvestris domestica, שם שמתייחס כמובן לשורש המילולי היווני. בלטינית, melopeponem היא דווקא סוג של דלעת (זכרו אותה, עוד נחזור אליה). האנגלית, דרך הצרפתית, לקחה את המלפפון שלה, ה-cucumber, ממילה לטינית דומה, ששימשה גם את האיטלקית כדי ליצור cocomero – שהוא דווקא אבטיח.
חסר לכם קצת צבע לסלט? בואו נוסיף גזר. בעברית הוא פשוט גזר, ובערבית גַ'זַר, אבל בשפות אחרות הוא מגיע למחוזות מעניינים. ה-carrot של לשונות אירופה בא מן הלטינית carota, ועוד אחורנית כנראה מן היוונית kara שפירושה הראש. בכלל, הראש אינו זר לצלחת: kephale פירושה ראש ביוונית, ועם השנים קיבלה משמעות גם של מקור-סמכות – וזהו בדיוק השם הבוטני למה שאנו מכנים בעברית ראש-שוּם. kara היוונית, הראש, הייתה לשורש הלטיני cer שפירושו ראש, ולכן cerebrum הוא מוח ו-to cerebrate פירושו לחשוב, להגות, להרהר – ונא לא לבלבל עם סלבריטי, שלאו דווקא המוח הוא האיבר המאפיין אותו. וכשמישהו סובל מ-carotis, אל תחשבו שהוא סובל מגזֶרֶת (באופן מפתיע, אין מחלה בשם זה!) אלא דווקא מסיבוך בעורקי התרדמה, carotis arteries, שני העורקים המספקים דם לראש.
צבע הגזר האדמוני מככב לא רק בסלט, אלא גם על ראשי 13% מתושבי סקוטלנד, שלפי "ויקיפדיה" הם ג'ינג'ים, וזו המדינה עם אחוז הג'ינג'ים הגדול בעולם. ג'ינג'י מהיכן? מהאנגלית ginger-haired, על שם ממתק ג'ינג'ר כתום, למרות שהאנגלים קוראים לג'ינג'ים redhead או red hair. אחד הג'ינג'ים המפורסמים במקומותינו היה גיבור הספר פרנסואה ראש-גזר, והרבה-הרבה לפניו היה דוד המלך, "אַדְמוֹנִי, עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי". אין כנראה ג'ינג'י אחד בישראל שבילדותו לא קראו לו בשכונה "ג'ינג'י קלבאסה", מה שבהחלט יכול להסביר איך נוצר הדימוי של הג'ינג'ים כחמי מזג. ואין זה ממש משנה אם התכוונו לומר שראשו הוא בגוֹן הדלעת (קַלַבַאסָה בספרדית ולדינו) הכתומה – או סתם מפני שהוא טיפש בעל "ראש דלעת". יחסי ציבור טובים יותר לג'ינג'ים עשה הצייר בן המאה ה-16 טיציאן שהִרבה לצייר דמויות ששערן ג'ינג'י, ונתכבד שעל שמו ייקרא הצבע titian.
ואחרון חביב הוא הקולרבי, שאין בו לא קוֹל ולא רַבִּי: בעברית הוא כרוב-הקֶלַח, ושמו הוא צירוף של Kohl (כרוב בגרמנית) + Rübe שהיא לפת.
כתיבת תגובה