על מקור המילים: וטרינר, סנילי, פלוס, פוזיביטי, פוזה, פוזיציה, קומפּוזיציה, אופוזיציה, תשליל, נגטיב, קואליציה, מינוס.
הו, סניליות חביבה! בסוף ה"רגע" הקודם הבטחתי שהנושא הפעם יעסוק בווטרינר המזוקן – ופשוט שכחתי שהווטרינר (מלשון vetus, זקֵן, בגלל הבהמות הבוגרות שבהן הוא מטפל) והזִקְנה בכלל, כבר כיכבו ב"רגע" אחר, רק לפני שנה. גם השורש sen, שממנו נגזרה סניליות, מופיע שם. אך כפי שתראו בהמשך, אפשר לראות גם בזה את הצד החיובי.
היום, כשהמינוס בבנק הוא מושג שמוּכּר לרבים, קצת משונה לחשוב שהמספרים השליליים, הקטנים מאפס, נמצאים איתנו רק מן המאה ה-19 בערך. עד אז, אימצה החשיבה המדעית באירופה (אבל לא במזרח הרחוק) את גישת "אבי הגיאומטריה" היווני אוקְלידֶס (בערך 400 לפני הספירה), שמספָּר מיוצג באורך של קטע, ולכן המספרים השליליים אינם "אמיתיים", אלא לכל היותר כלי עזר לחישוב. לפני כן צריך להעיר שגם האפס, החוצץ בין השלילי לחיובי, לא התקבל בכזו קלות. בעברית של ימי הביניים אפס, שסימנו עיגול, נקרא "גלגל". איך לא מגיעים למספר שלילי? אברהם אבן עזרא שחי ספרד בשנת 1000 לערך, וחיבר את "ספר המספר", כותב כך: "כתוב החשבון [המספר] שתרצה לגרוע ממנו בטור העליון וכתוב המספרים שתרצה לגרעם בטור השפל. ולעולם יהיה מספר האחרון [הכוונה לספרה השמאלית במספר, אחרונה לפי כיוון הקריאה בעברית] שבטור העליון גדול מהמספר האחרון שהוא בטור השפל". ובהמשך הוא מתאר את הפעולה – בדיוק כזו שמלמדים לתלמידי בית הספר: לחסר את הספרה בשורה התחתונה מזו שמעליה. ואם כאן הספרה התחתונה גדולה יותר? כאן אין בעיה של מספר שלילי, כי "שואלים" מן הספרה שבטור הבא, ומחסרים.
מספר חיובי יסומן בפלוס (וסימנו: +), שהוא מן הלטינית plus, שפירושה יותר, והוא גדול מ-multus, הרבה (כמו היחס באנגלית בין much ו-more). המקור הלשוני המוקדם יותר הוא השורש ple, מלא, שממנו נגזרו גם full באנגלית, poly כדי לציין ריבוי ו-plenary, מליאה.
הפלוס הוא הצד החיובי, הפוזיטיבי, כאשר positivus בלטינית הוא זה שנקבע בהסכם, משורש שמשמעותו להציב, למַקֵּם, להבדיל מ-naturalis, טבעי. הפלוס בעצם "תופס פּוזיציה" או "עושה פּוֹזָה", כי פּוזה ופּוזיציה הן מאותו שורש של פוזיטיבי, וזה בדיוק השימוש במילה פוזיציה: מיקום, עֶמדה. וכשרוצים לעשות למוּצר "מתיחת פנים", בלשון השיווק העדכנית זה נקרא repositioning, מיצוּב מחדש או רֶה-מיצוב. והמלחין, הוא הקומפּוזיטור, "מניח ביחד" את הצלילים שירכיבו את היצירה, ואילו היו אלה ציורים שהקומפוזיציה בהם יפה מאוד, הם היו מוצגים ב- exposition, תצוגה. ואם התערוכה הזו תוצג בחיפה, קרוב לוודאי שמבקריה מצפון יעברו ב"צֶ'ק פּוֹסְט" – וגם הפוסט הזה, עמדת-ביקורת, תמיד מאותו שורש לשוני של מקום, עמדה.
מעניין, שהפוזיטיבי התחבר דווקא לשמה של הקבוצה המתנגדת לשלטון, הלא היא האופוזיציה. במקור, האופוזיציה, זו שמציגה עמדה נגד, הייתה מינוח מתחום האסטרולוגיה לשני גופים שמימיים שעומדים זה לעומת זה. כמושג מהתחום הפוליטי היא קיימת רק מראשית המאה ה-18.
כך מנעוּ מן האופוזיציה את הצורך להצטייר תמיד כשלילית, מן השורש ש-ל-ל, לקחת (מכאן גם לקיחת שלל, וכמובן שלילת רישיון). תַּשְׁלִיל הוא שם עברי שלא נקלט ל"נגטיב", כזה שהיה פעם, בימים הפְּרֶה-דיגיטליים, מרכיב חשוב בצילום. הנגטיב הלועזי הוא מן הלטינית negare, גם היא במשמעות של לשלול, וקרוב לה גם הפועל האנגלי to deny, להכחיש.
ומי ניצב מולה? הקואליציה, con (ביחד) + alescere (בלטינית לגדול, לצמוח). ומה נותר לה אחרי שהאופוזיציה ניכסה את הפלוס? המינוס כמובן. הוא מן הלטינית minus, קטן, קרוב לשוני של minor, של הפועל to diminish, להקטין, ועוד.
ורק נוסיף שהסימנים המתמטיים + – הם חדשים יחסית. במאה ה-15 עדיין שימשו (האות P עם קו רוחבי, מהמילה plus) והאות M (קיצור ל-minus). לסימן פלוס יש הסתעפות מעניינת, כאשר החל במאה ה-19 שימש במקומו הסימן ﬩ כדי שעמך ישראל לא ייחשפו ח"ו לסימן הצלב.
כתיבת תגובה