על מקור המילים: צור, ויטראז', ויטרינה, פוקוס.
זכוּכית, אותו חומר בשימוש כל כך נרחב בימינו, מוזכרת בתנ"ך רק פעם אחת, בספר איוב: "לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז". אבל ככל שהתפתחה הטכנולוגיה וגדל השימוש בה, היא נזכרת יותר ויותר, בעיקר לכלי בית ורק מאוחר יותר לזיגוג. התלמוד, במסכת העוסקת בהלכות אבלות, אומר: "בראשונה היו מַשְקין בבית האבל עשירים בזכוכית לבנה [שקופה, שהיא יקרה יותר] ועניים בזכוכית צבועה והיו עניים מתביישין; התקינו שיהו הכל משקין בזכוכית צבועה מפני כבודן של עניים". ואת השיעור החברתי המאוד-חשוב הזה מן הראוי לזכור ולהפנים, כי על דברי תורה נאמר שהם "קשים לקנותם ככלי זהב ונוחים לאבדם ככלי זכוכית".
את הזכוכית (או זגוגית, וגם סכוכית בתלמוד, זגוּגיתָא בארמית, זוּזַ'אז' בערבית), כך למדנו בבית הספר, ייצרו הקדמונים מהתכה של חול. רמז לחוכמת ההפקה של זכוכית ניתן למצוא בברכה שבירך משה את בני ישראל לפני מותו, על זבולון היושב לחוף הים בצפון הארץ: "כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל". ואכן, מרכיב עיקרי בייצור זכוכית הוא צֹר (צוֹר בכתיב מלא), שהוא צוֹרָן, הסיליקון שסימנו Si. בעברית, וגם בלשונות האזור, המילה הזו שימשה בשתי משמעויות: גם של אבן קשה, וגם של משהו חד, צר. מקורה המילולי בשורש צ-ר-ר, להיות חד. מכאן הציווי האלוהי ליהושע "עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית", ומכאן גם אבני-צור המוּכָּרות לנו גם כאבנֵי-אש, אבני חלמיש, ששימשו להפקת ניצוץ ולהבערת אש. המרכיב העיקרי באבנים אלה הוא צורן שהתרכב עם חמצן ויצר את החומר המוכר בלטינית silex שממנו גזרו מאוחר יותר את ה-silicon. אותו סיליקון בתצורותיו השונות משמש בייצור של רכיבי אלקטרוניקה, ומכאן "עמק הסיליקון" בקליפורניה, בבנייה (לבני סיליקט) – וגם כחומר מילוי, כדי שנַחֲזֶה בחָזֶה יפה כַּזֶּה.
השפות הלטיניות העדיפו את נגזרות הלטינית vitrum (בצרפתית verre, בספרדית vedro) שיש הקושרים אותו לשורש videre, לראות, כלומר הזכוכית היא זו המאפשרת לראות דרכה. משורש זה כמובן הוויטראז'ים, חלונות הזכוכית המעוטרים, ומכאן הוויטרִינָה, חלון הראווה. מכאן גם הביטוי in vitro – במבחנה, שעשויה ברגיל מזכוכית. מעניין, שבצרפתית אותה מילה, verre, משמשת במשמעות של זכוכית וגם כדי לציין כוס. וכך בדיוק באנגלית: glass היא גם הזכוכית – וגם הכוס. המילה האנגלית נסמכה לא על השורש הלטיני, אלא על השורש ghel בלשונות הודו-אירופיות, שמשמעותו זורח, מבריק, והוא מצידו הביא ליצירת מילים רבות לצבעים ובהן yellow, צהוב. glass בשפה קרובה הוא גם אפור, ירוק, כחול. למשמעות של כוס הגיעו באנגלית רק במאה ה-13.
כל זה קרוב כמובן לגלַזוּרָה, הציפוי הזגוגיתי לכלי קרמיקה למשל, ולשם המשפחה גלאזר, זגג, זכוכיתן. אחד המפורסמים שבהם היה צ'רלי צ'פלין שבסרט "הנער" לימד את בן-חסותו ג'קי כוגן לנפץ שמשות, כדי לקדם את עסקיו-שלו כזגג. כבר במאה הראשונה מזכירים נסיונות ב"זכוכית שׂורֶפֶת", שהיא עדשה הממקדת את קרני השמש כדי לחמם נקודה מסויימת להתכת מתכת, לחימום וכדומה. focus (פוקוס), המוקד האופטי, פירושו אֵש בלטינית. משקפי שמש נקראים sunglasses, אבל המשמעות הזו חדשה יחסית, שכן עד לראשית המאה ה-20, sunglass היתה "זכוכית שורפת".
הדמות המפורסמת ביותר שניפצה את "תקרת הזכוכית" (ביטוי שנולד ב-1990 כדי לציין מחסום בלתי-נראה שחוסם את התקדמותם המקצועית של בני קבוצות, בעיקר נשים ומיעוטים) היא סינדרלה, הלא היא "לכלוכית". Charles Perrault, המחבר הצרפתי בן המאה ה-17, כלל את סיפורה של סינדרלה בספרו "סיפורי אמא אווזה" (ונכללו בו גם "היפהפייה הנרדמת ביער", "כיפה אדומה" ועוד). לפיו, רק בגלל שרגלה של סינדרלה-לכלוכית התאימה בדיוק לנעל הזכוכית שנשמטה מרגלה, וקודם לכן הייתה נעל מרופטת שהפייה הטובה הפכה לנעל-זכוכית, היא שהצילה אותה מן הגורל המר שהועידו לה אִמה ואחיותיה המרשעות, ונשאה אותה לחיקו של הנסיך. בגרסאות אחרות המדובר בכלל בנעל פרווה. ככל הנראה, Perrault טעה כשבִלבל בין voir, פרווה בצרפתית מוקדמת, ובין verre, זכוכית – אבל כאן, מן הראוי להחיל את הכלל התלמודי: "שַׁבֶּשְׁתָּא כֵּיוָן דְּעַל – עַל", לאחר ששגיאה השתרשה בציבור, מוטב לקבל אותה ולא לנסות לעקרה.
כתיבת תגובה