על מקור המילים: אלוהים, אייל, אלון, אלה (העץ), אוויל, יש לאל ידו, תיאולוגיה, תיאוקרטיה, תיאוקרטיה, אתאיזם, תאודור.
איך, בשם אלוהים, מתחילים רשימה שעיסוקה – בשמו של אלוהים? והרי אפילו הפתיחה המפורסמת מכולן, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ", מעוררת תמיהה מדוע הבורא מופיע כאן בלשון רבים.
בעניין מקורה של המילה, אין הסכמה בין חוקרי-הלשון. כמה מהם נוטים לחשוב שהמקור הוא בשורש א-ו-ל במשמעות של "להיות חזק", וסימוכין לכך מצאו גם בכמה מלשונות האזור. הם מציינים את הקשר למילים אחרות: גם בעברית של ימינו, אֱיָל (כמו בצירוף עוֹז וֶאֱיָל) פירושו כוח. והם קושרים זאת גם לעץ החזק והנפוץ אַלּוֹן, וגם למילים אַיִל ואַלָּה (שתיהן מבטאות גם אמצעי רב-כוח, כמו אֵיל ברזל). ואם כבר היינו במשפחת העצים, מזכירים בהקשר זה כי גם את שמה של האֵלָה (למשל אלה אטלנטית, אלת המסטיק – ואלה אמיתית, שאם לא ידעתם נקראת Pistacia vera ולא בִּכְדי השם נראה לכם מוּכּר: פריה הוא הפיסטוּק, בעברית בָּטְנֶה וברבים בוטנים, שהם הפיסטוקים ולא אלה שצריכים בעצם להיקרא אגוזי-אדמה!)
אבל נחזור לעניינים השמימיים: חוקרים שאינם מקשרים בין אלוהים לכוח, הולכים לפירוש קרוב למדי ולפיו השורש א-ו-ל מבטא, התחלה, משהו ראשון. ומלשונות האזור: אַוַול, בערבית, ראשון, קדמון (המבוגרים בינינו זוכרים בוודאי את ספינת המלחמה המצרית אברהים אל-אוול). ואם זה לא מספיק, האטימולוג ארנסט קליין אומר אפילו שהיו מי שזיהו את א-ו-ל כשורש הכוח עם המילה אוויל "שכן המושגים חזק, שמן וטיפש קשורים זה בזה". תלונות בעניין פרשנות זו נא להפנות ישירות לחוקרים…
כל שיש לאֵל ידנו – כן, גם הביטוי הזה נגזר מן המשמעות של כוח, יכולת – לעשות, הוא לתמוה מעט מדוע חלוצת האמונות המונותאיסטיות משתמשת בריבוי אלוהים, במקום, ובאופן בלעדי, בצורת היחיד אל או אֶלוֹהַּ. לגבי הוספת האות ה למילה ויצירת המילה אלוהים: ה נוספה מאוחר יותר והמילה היתה לאלוהים, כשם שהוסיפו ה למילה אם ויצרו את אמהות. אלוהים הוא כנראה צורת הריבוי של אל.
על הלימוד הזה עוד נקבל תואר בתיאולוגיה – כאשר theo ביוונית הוא כמובן אלוהים. ממנו נגזרו תיאוקרטיה (שלטון אלוהים) ותיאוסופיה (חוכמת אלוהים) ואַתֶאיזם: a, בלי + theo אלוהים. ואפילו שמו המקורי של חוזה מדינת היהודים, Theodor תאודור הרצל; אלמלא עוברת שמו לבנימין זאב, היה צריך להיקרא מתניה (אולי דורון-אל? דורון כמובן קרובה ליוונית תאודור!) הרצל, אבל תודו שתאודור הרבה יותר מתאים לחוזה מדינה… ובהזדמנות קודמת כתבנו על Amadeus שהוא בעצם אוהֵב-יה.
ליוונים הקדומים היה Zeus, וכנראה מאותו מקור לשוני התגלגלה אותה מילה גם ל-deus בלטינית. ה- deus ex machine, "האֵל מן המכונה" בדרמה היוונית, נעשה עם השָנים שם נרדף לאדם או אירוע הנותנים פתרון או תפנית בלתי צפויים לבעיה.
המלכים הכריזו על עצמם תמיד כשולטים מכוח Dei Gratia, כלומר בחֶסֶד האל. ובית מלוכה האנגלי, קבע על שלט הגיבורים שלו את המילים Dieu et mon droit – אלוהים והזכות שלי.
את deus הלטיני תמצאו בשימושים שונים ובשפות שונות: בצרפתית נפרדים לשלום באמירה adieu (וכך adios בספרדית, addio באיטלקית). יש גם המוצאים קשר בין deus ל-dies, יום בלטינית, מכך שבעצם המשמעות המקורית של המילה היתה זוהֵר, מֵאיר – ומכאן קצרה הדרך למשמעות של יום.
מן ה-deus קיבלנו גם את ה-divine, אלוהי, וראו לאן הוא הגיע: גם ל- Divina Commedia, הקומדיה האלוהית של דאנטה אליגיירי – וגם ל-diva, הכינוי שנותנת עיתונות עולם השעשועים, ישמור אלוהים, לכל כוכבנית אשר, Goddamn, "תפסה את אלוהים".
כתיבת תגובה