על מקור המילים: קורבן, קרביים, קֶרב לב, קְרב.
"טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק" נאמר בספר משלי, ומשתעשעי הכותרות כבר הפכו והפכו במשפט זה וקשרו אותו לכל דבר: החל ב"טוב אח קרוב" על קדימון לתוכנית "האח הגדול" וכלה בכותרת "טוב אח קרוב משכן מעצבן". לכן, נקריב את הדקות הקרובות, כדי לעמוד על גלגולי הקִרְבָה בין המילים.
קרוב הוא כמובן משורש ק-ר-ב; דומים וקרובים לו בצליל ובמשמעות קיימים גם בלשונות האזור, כמו ערבית וארמית. השימוש הרווח ביותר בשורש הוא כדי לתאר מרחק קצר בין שניים, או קיצור המרחק ביניהם (התקרבות). אבל, לבלבול הלשוני הרווח בין להַקריב ולקָרֵב, יש על מה להסתמך: קָרַב הוא מי שהתקרב למקום כלשהו, אבל במקורות גם מי שהועלה כקורבן – ומנגד, הקריב הוא מי שהעלה את הקורבן, אבל גם מי שהתקרב (למשל, ספר ישעיהו: "הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ"). והבלבול הזה בגלל הקִרבה בין המילים והמשמעויות אינו מקרי: קָרְבָּן הוא מילולית מה שהובא קרוב. וגם בלשונות האזור שהזכרנו קיים כפל המשמעות: קוּרְבָּנָא בארמית הוא קורבן.
בלועזית, לקורבנות אין שום קשר למיקום – ושם, אבל לא בעברית, המילה דווקא קשורה לצד הפולחני: sacrifice בלשונות אלה נגזר מן ה-sacrificus בלטינית, שפירושו זה שעושה, מבצֵעַ, את מעשה הקדושה: sacer הוא קדוש (כמו ב- Terra Sancta, ארץ הקודש) + השורש facere, לעשות. ואם אתם רוצים עוד קשר לקדושה ולקורבנות, הרי לכם עֶצֶם הָעָצֶה שבתחתית הגב, גם אצל בני אדם, הנקראת os sacrum, עֶצֶם קדוֹשה בלטינית, כנראה מפני שאיבר זה בגוף בעלי החיים היה חלק מן הקורבנות שהוקרבו. האם גם הקרביים, ריבוי של קֶרֶב, שייכים לעניין? לקורבנות אולי כן – אבל מן הצד הלשוני הם נובעים מקֶרֶב, שפירושו המקורי היה בתוך (בקֶרֶב חבריו, מקֶרֶב-לב!), ורק בשימוש מאוחר במילה נוצרה המשמעות של החלקים הפנימים בגוף בעלי החיים. מה שבטוח שלא היינו מגישים אותם לאורחינו כתקרובת, שהחלה את דרכה בארמית תִּקְרֻבְתָא שפירושה מתנה.
המילים כל כך קרובות, שאין סיבה בוויכוח הזה להיכנס לדו-קרָב – כי גם קְרָב הוא מאותו שורש, וככל הנראה, המשמעות המילולית הראשונה של קרב היתה התקרבות עוינת. וכך נסגר המעגל בין האח הקרוב קִרבת-דם לסיסמה "הכי קרבי, אחי".
ומעניין, שגם בשפות אחרות היחס בין המילים דומה, ואם לא בדיוק ממש הרי בקֵירוּב טוב: באנגלית, to approach פירושו להתקרב, מן הלטינית appropiare שפירושה להתקרב אל, ו-prope, קרוב. רק בשלב מאוחר, approach הפכה לשם עצם המציין גישה. והיפוכו בפועל to reproach, להאשים או לגנות, ומילולית ההיפך מלקָרֵב. ועל כך כבר נאמר במשנה: "מעשיך יקרבוך, ומעשיך ירחקוך".
הקרבה הזו, היא בדיוק הקֵירוּב שמובע באנגלית במילה approximately, בערך, בקירוב – והיא תולדתה של הלטינית approximare שפירושה להתקרב אל, נגזרת מ-proximus שהוא הסופרלטיב של prope, כמו ש-nearest הוא ל-near. ואילו הצרפתים ממשיכים לקרוא למזרח התיכון le Proche-Orient, המזרח הקרוב, מאותו שורש למילה, וגם בצרפתית proche מציין אדם אהוב, שזה קרוב מאוד לקרוב (משפחה) בעברית.
כתיבת תגובה