על מקור המילים: בריטון, ברומטר, איזוטופ, אידיאולוגיה, אידאל, גרביטציה, גורו, כבד (האיבר בגוף), כבוד, לכבד.
האם זמר האופרה ייאלץ לעבור בדיקה רפואית בחומרים רדיואקטיביים, או שמא זהו רק השינוי במזג האוויר שמכניס אותו ללחץ? המילים, כמובן, מחַברות בין כל אלה, והתשובה לשאלה ממש לא חשובה.
זמר האופרה שלנו ניחן בקול בַּריטוֹן, שהוא בין הבּאס הנמוך לטֶנור, הגבוה בקולות הגברים. בריטון, מיוונית barys או baros, כבד + tonos, טון, צליל. ועל מזג האוויר הוא יוכל ללמוד מן הבָּרוֹמֶטֶר, מאותו שורש, המכשיר שמודד את לחץ האוויר. היחידות שיציינו את לחץ האוויר הן בָּר או מיליבּר. וכאשר על המפה נגלה שורה של נקודות שבהן לחץ האוויר שווה, הקו הזה יכונה אִיזוֹבָּר, כלומר שווה-לחץ. bar מן המקור היווני, וגם iso משם: isos ביוונית פירושו שווה.
דומה לו הוא האיזוטופּ מן הפיזיקה הגרעינית: שני יסודות שווי מקום (topos, מקום, כמו בטופוגראפיה), כלומר, שתי תצורות של אותו יסוד הנמצאות באותו מקום בטבלה המחזורית של היסודות, בעלות אותו מספר אטומי ותכונות כימיות שמו אלה של היסוד, אך נבדלות במסה, במשקל האטומי. כאלה הם למשל האיזוטופים אורניום 235 ואורניום 238. אותו isos היווני קרוב למילה היוונית eidos, מראֶה, צורה (מילולית: מה שנראֶה) – שמשמעותה התגלגלה ל-idea, ומאוחר יותר לאידיאולוגיה וגם לאידאל.
נחזור לרפואה: בַּרְיוּם הוא יסוד כימי שסימנו Ba וקיבל את שמו מאותו מקור יווני, כבד. בבדיקות רפואיות משתמשים בבריום ומנצלים את תכונותיו. ועם כוח הכבידה אנחנו הולכים אחורנית בזמן, ומגיעים למקור ההודו-אירופי של המילה היוונית שהוא gwer – וממנו נגזרה גם הגרביטציה, כוח הכבידה, שקיבלה את שמה מהפיזיקאי איזק ניוטון.
מאותו מקור לטיני, gravis, כָּבֵד, גם שם התואר grave באנגלית: קשה, חמוּר, כבד. וגם האנגלית grief, צער, כאב, סבל. ואפילו ליידיש אנחנו מגיעים: שווער הוא קשה (נישט שווער פירושו לא קשה), כנגזֶרֶת מן הגרמנית schwer, באותה משמעות של כבד, חמור, קשה. וגם האנגלית serious, רציני, כבד-משקל, חמוּר, באה מאותו עולם-תוכן: המקור לה, serius בלטינית, פירושו בדיוק כבד-משקל, חמור. וכדי שהדיון יהיה קליל יותר, נזכיר את הכבד (מטוגן, קצוץ או בממרח, איך שתרצו) שנקרא כך משום היותו הבלוטה הגדולה והכבדה בגופנו.
והכי מעניין: גם הגוּרוּ המוכר לנו, מנהיג ומוליך-דעה, אף הוא משם: הפעם דרך שפת סנסקריט ההודית (זִכרו: המקור הוא לשונות הודו-אירופיות), שם הגורו הוא מורה, אדם שיש לכבדו – אבל מילולית: כבד, בעל משקל. מה שמביא אותנו ישר לעברית, שגם בה יש קשר הדוק בין כבוֹד – לכבֵד! האם אדם נכבד הוא זה שמזלזל בדיאטה שלו, או זה שכולם רוחשים לו כבוד? והקשר הזה, בין המשקל הכבד למכוּבדות, קיים גם בלשונות אחרות, באזורנו וגם באירופה. ישנה אפילו סברה שהפועל לכבד, במובן של לנקות (כמו בביטוי לכבד את הרצפה) נוצר מהתייחסות מכובדת למקום על ידי ניקויו. וגם בן יהודה במילונו אומר על הקשר בין טאטוא הבית לכבוד ולכובד: "יש מפקפקים בהסתעפות מושג זה ממושג הכבוד… אבל לא נמצא מקור יותר טבעי למושג זה בשרש כבד".
קוראים נכבדים, וגם שומרי-משקל, נתכבד ונסיים כאן את הדיון בשאלות כבדות-משקל אלה.
כתיבת תגובה