על מקור המילים: שחמט, צ'ק.
המלך השחור אמר למלכה הלבנה: אני מרגיש אבוד. אולי במקום שנילחם, ואת תשלחי רצים ופרשים, ואני אקריב חיילים רגלים – אולי פשוט נכריע את הסכסוך בינינו על לוח השחמט?
ראשית למחלוקת בעניין השם: יש טענה ששחמט הריהו המלך, שאה (התואר הפרסי למלך) + מֵת. עגנון, מספר חוקר המילים שטאל, אכן קורא לו שחמַת. בגרסה שונה, לאותו שאה מצורפת מילה פרסית שמשמעותה חסר אונים, המום, נדהם, וקיבלנו שחמַט. עניינית, זה נשמע נכון יותר, כי במשחק השחמט לא מגיעים לשלב של קטילת המלך, אלא נעצרים שלב אחד לפני כן, במהלך הממלכד את המלך אבל לא הורג אותו. במשחק המלכים לא "אוכלים" את המלך, כפי שעושים לכל הכלים האחרים. היה זה ביאליק שהציע לעבור לשחמט, אולי מן השורש מוּט, התמוֹטט.
המקור הלשוני הפרסי יצר גם את השם למשחק בלשונות אירופה: chess באנגלית היא מן הצרפתית המוקדמת esches, שפירושה אנשי-השחמט, ובכמה מן השפות, משחק השחמט נקרא בלשון רבים: בצרפתית, למשל, יש הבחנה בין échec שפירושו מַכָּה, תבוסה, לבין échecs שהוא שמו של המשחק. ונראה לאן זה מתגלגל: כאשר כלי כלשהו מאיים על המלך, המהלך הזה מלוּוה גם בהכרזה "שח", ובאנגלית chess. אם המלך לא ייחלץ, הוא יספוג שחמט, checkmate. ההכרזה הזו במשחק השחמט, היא שהביא ליצירתה של המילה האנגלית check במשמעות של הַפסֵק, עצור לביקורת – שממנה צמחו גם הצירופים של check, כגון checkpoint לעמדת-ביקורת – וגם הצֶ'ק שנכתב כדי להעביר למישהו סכום-כסף מחשבון הבנק, כאשר ה-check הוא הביקורת על נכונותו של הסכום שנמשך מול ההוראה שניתנה.
chess האנגלית, scacchi האיטלקית ו-échecs הצרפתית לקחו כולן מן ה-scaccus הלטינית. מקור אחר, סנסקריט ההודית (יש טענה שהמשחק הומצא בהודו) היא המילה chaturanga שפירושה ארבע הזרועות המרכיבות את הצבא: פילים, סוסים, מרכבות וחיילים רגלים. מכאן שטראנג' שהוא שמו של המשחק בערבית – ומכאן ajedrez, שמו של המשחק בספרדית, לשון שהושפעה רבות מן הערבית.
משבצות לוח השחמט יצרו עולם של דימויים: החל מ-checker שפירושו משובץ, ונאמר למשל על אריג; וכלה בביטוי האיטלקי "לראות את השמש בשחמט" (במקור: vedere il sole a scacchi) שפירושו להיות כלוּא בבית סוהר, כזה הרואה את קרני השמש חודרות לתאו ומציירות משבצות בגלל הסורגים.
החכם הרב-תחומי אברהם אבן-עזרא, במאה ה-12, כתב שיר נפלא שתוכלו למוצאו במלואו באתר של פרויקט בן-יהודה (ובהזדמנות זו תודה גדולה להם!):
אֲשׁוֹרֵר שִׁיר בְּמִלְחָמָה עֲרוּכָה / קְדוּמָה מִן יְמֵי קֶדֶם נְסוּכָה
עֲרוּכָה מְתֵי שֵׂכֶל וּבִינָה, / קְבָעוּהָ עֲלֵי טוּרִים שְׁמֹנָה.
וְעַל כָּל טוּר וָטוּר בָּהֶם חֲקוּקוֹת / עֲלֵי לוּחַ שְׁמֹנֶה מַחֲלָקוֹת,
וְהַטּוּרִים מְרֻבָּעִים רְצוּפִים / וְשָׁם הַמַּחֲנוֹת עוֹמְדִים צְפוּפִים.
מְלָכִים נִצְּבוּ עִם מַחֲנֵיהֶם / לְהִלָּחֵם וְרֶוַח בֵּין שְׁנֵיהֶם.
שמו של השיר "שׂחוֹק האישקאקי", כי אשקוקי היה השם העברי למשחק השחמט, לקוח מן המילה הצרפתית échecs שהזכרנו קודם – ומי שכותב עליה אינו אחר מאשר רש"י, המזהה את האשקוקי עם הנרדשיר ("שחוק שקורין אישקקי"ש") במסכת כתובות בתלמוד. ויהודה הלוי, בספר "הכוזרי", מביא את המשחק כדוגמה להצלחת אדם המכלכל את מעשיו בתבונה, ואינו צריך לחשוש מסיבות לא רציונליות: "ועל כן לא ייתכן שינצח החלש את החזק בשחוק האשקאק"ש הנקראת שטרנ"ג בערבי… כי סיבות הארדשי"ר ומלחמת השטרנ"ג נמצאות כולם, וינצח החכם בהנהגתו תמיד".
כתיבת תגובה