על מקור המילים: מחה, מחי יד, למחות, מחאה, המחאה, מחית, תמחית, בית תמחוי, ממחה מזון, מומחה, מתמחה, צ'ק, צ'ק פוסט, צ'ק פוינט, צ'ק-אין, צ'ק-אאוט.
דבר המומחה: הקץ למחאה! צריך פשוט למשוך צ'ק מחשבון הבנק, לדלל במים, להכניס לבלנדר, ולהפוך אותו למחית. מחיאות כפיים, ובעיקר: איך נחבר בין כל המילים האלה בלי למחות הרבה זיעה ממצחנו?
המילים הנגזרות מן השורש מ-ח-ה קשורות כולן למשמעות המקורית שלו. מחה, במקור, פירושו לסלֵק, למחוק (שורש קרוב!), למחוץ (גם זה שורש קרוב), להרוס, לבטֵל. למשל, למחות מן הזכרון או למחות עיר מעל פני האדמה: "כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם". מאותו עולם תוכן מגיעה המשמעות להַכּוֹת, או להכות על משהו. אנחנו מסלקים משהו במְחִי יד. ויותר מכך: למחות פירושו להדוף, למנוע. כאשר אומרים שמישהו מחה בידו של אחר, פירושו מנע אותו, או מנע ממנו – אך מילולית, פירוש הביטוי: הוא היכה על ידו. ביטויים כאלה, באותו צירוף-מילים של מחה+יד, קיימים גם בארמית ובערבית. "קטן זה, כל מה שהוא עושה אין ממחין על ידו למה שהוא קטן", אומר המדרש. מכאן המילה מְחָאָה. וחִשבו כמה זה קרוב לביטוי למחוא כף, להכות כף אל כף, אמנם מן השורש מ-ח-א, אבל בלי ספק יש קשר בין שני השורשים: "הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל-עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ-כָף", אומר הנביא ישעיהו.
נלך הלאה: חוקר המילים ארנסט קליין מציע שגם מחה במשמעות של לכתוב צ'ק – המחאָה כמובן – לייעד תשלום למישהו, היא התפתחות- מובן של השורש מ-ח-ה, להכות, לדחוף (כסף) לכיוונו של מישהו. ולכן אדם יכול להמחות צ'ק או זכויות שיש לו בנכס (בדקו את האותיות הקטנות של חוזה השכירות שלכם). וישנה עוד משמעות: כאשר ממיסים משהו ומדללים אותו, שוב בהקשר של למחות ולמחוק אותו – יוצרים מְחִית או תַּמְחִית, ועושים זאת במַמְחֵה-מזון (blender), ואת התוצר אפשר למצוא לעיתים גם בבית תמחוּי, ואנשים אוכלים ומוֹחים את פיהם.
מָחוּי, אומר בן-יהודה במילונו, הוא במשמעות של מעוך הביצים: מָחוּי היה (הגא, סריס המלך אחשוורוש) והיה ממונה על הבתולות, לפי מדרש רבה למגילת אסתר.
ובל נשכח את הרופאים המתמַחים הלומדים הרבה כדי לקבל תואר של מוּמחֶה – וההסבר המילולי לקשר כאן הוא דווקא הארמית אִתמחי גברא, שפירושה "הוא הוּכַר כמומחה או כסמכות". מומחה, במשמעות של בקי, מנוסה וידען מופיע כבר בתלמוד, ועל משה רבנו אמר רש"י כי "מינה דיינין מומחים וצדיקים לשפוט צדק" (והדברים נאמרו בפירושו לפרשת "שופטים" שתיקרא בשבת הקרובה!)
המַמְחֶה את זכויותיו בחשבון הבנק שלו הוא זה הרושם המחאה – cheque בכתיב האנגלי, check בכתיב האמריקאי), המצווה לשלם לפלוני את הסכום הרשום בו, מחשבונו של מושך (כותב) ההמחאה. השיטה הזו החלה לפעול בראשית המאה-ה-18, כאשר במקור המונח ציין סֶפַח, או טופס עם ספח, וה-check, בדיקה, מלמד שזהו אמצעי לבדוק, לאַמֵּת, את הסכום. ולפני כן, בחצר המלך היה פקיד ששמר על ספח החשבון שבו צוין הסכום שאדם הילווה למלך. המסמך העיקרי שנשמר בידי המלווה נקרא stock או counterstock – ואילו אוצר המלך שהחזיק בטופס נקרא exchequer – שהיום, הוא הכינוי העממי למשרד האוצר.
ה-check הזה, כאמצעי בדיקה, לא הגביל את עצמו לעולם הכספים: הוא קיים החל בצ'ק פוסט (עמדת-בדיקה) בחיפה, עבור דרך צ'ק פוינט (פעם נקודת-בדיקה, למשל Checkpoint Charlie בחומת ברלין, והיום חברת-מיליארדים בתחום אבטחת-מחשבים), וכמובן צ'ק-אין וצ'ק-אאוט בטיסה ובבית מלון – ועד checklist שתורגמה לעברית צה"לית בד"ח (בדיקות חובה, או בדיקות חיוניות). ולא שכחנו כמובן את check, איום "שח" על המלך בשחמט, אבל כיוון שזה יגליש אותנו לעוד ששים וארבע משבצות מרתקות, נעצור את המשחק בשלב זה, ונחזור אליו ב"רגע" משלו.
כתיבת תגובה