על מקור המילים: לשגר, שגרה, שגריר, שיגרון, משגור, רוטינה, ספארי, אמפי, אמפיתיאטרון, אמפיבי, אמביוולנטי.

בחייו המקצועיים של כל שגריר, נסיעות מכאן לשם הן מעשה-שִגרה. כי שגריר – וכמוהו, להבדיל, טיל המשוגר מכַּן-שיגור – נוסע מתמיד מפה לשם כדי להביא את דבר שולחיו.

לשגר, משורש ארמי דומה, פירושו לשלוח, לרוץ, לזרום. מכאן התפצלו המשמעויות, שיש ביניהן קרבה רבה: השגריר הוא זה ששיגרו אותו בשליחות, בדרך כלל למדינה זרה; השִגְרָה היא מה שזורם, ומכאן בארמית "שִׁגְרָא דְלִשְנָא" כלומר שטף-דיבור, רהיטות; ומה עושה כאן מחלת השיגָרוֹן, הראוּמַטיזם? ככל הנראה, זו סתם טעות לשונית, ובעצם המקור הוא שִׁגָּדוֹן מן הארמית שִׁגְדונָא (כל ההבדל ב"צ'ופצ'יק" שמבחין בין האות ר לאות ד). ומי שלא יישמר ממנה, עלול למצוא עצמו משוגר באמבולנס, או כפי שהציעו לקרוא לו שֶׁגֶר-פֶּגֶר. בשפת-המסחר המודרנית, ייחדו את המילה מִשְׁגּוֹר לשיטת מכירה על-תנאי המוּכֶּרֶת בלעז כקוֹנְסִיגְנַצִיה, כאשר על המוצרים שייצר היצרן והעביר לסוחר, הוא יקבל את התשלום רק לאחר שאותו סוחר ימכור אותם הלאה לקונה הסופי.

חוזרים לשגרה, רוּטינה בלעז, שגם שמה מעיד על תנועה מכאן לשם, שכן routine היא מן המילה route, דרך, וממילה זו גם שם המכשיר router, נתב, המאפשר תקשורת בין מחשבים; וקרובה לה גם המילה road, דרך.

דבר שבשגרה: השגריר נוסע מכאן לשם, ולא רק בעברית.

סַפִיר בערבית הוא שגריר, מתווך, מהשורש ס-פ-ר, לנסוע, ומכאן גם סַפְרה, נסיעה. מי עוד נוסע ומטייל? זה שהולך לראות בעלי-חיים בספארי – כן, גם המילה הזו מאותו שורש, כי שפת סוואהילי נטלה מן הערבית, וספארי הוא מסע, נסיעה! "א-ספיר", השגריר, הוא שמו של עיתון חשוב בערבית, היוצא לאור בלבנון. שכנינו הטובים מאיראן עוד לא שולחים אלינו שגריר בשר ודם, ובינתיים הם מסתפקים בהצגתו של משגר הלוויינים "סַפִיר". גם בפרסית ספיר הוא שגריר, אבל הקוד הדיפלומטי שלהם כנראה שונה קצת… ואף אנחנו לא יושבים בחיבוק-ידיים ומתפעלים מן המַשְגר של "כיפת-ברזל". כמה הרבה שגרירים של רצון טוב יש באיזור הזה!

ולא רק בערבית: בגרמנית Gesandter הוא שגריר, שליח (בצד מילה אחרת, מקובלת יותר) מן הפועל senden, לשלוח, כמו האנגלית to send.

ובכל זאת, ambassador היא המילה הלועזית המוכרת ביותר לשגריר. המקור שלה הוא מן הלטינית ambactus שפירושה משרת, צמית. הלטינית קיבלה את המילה מן הלשון הקלטית, שם מובנה משרת וגם שליח, מילולית: אחד שהולך, מסתובב. החלק הראשון של המילה מתייחס למה שהולך וחוזר, דו צדדי – ambi, וממנו אמפי, כמו אמפיתיאטרון וגם אמפיבי (שהוא דוּ, יבשתי וגם ימי, או לפי חידוש יפה: יַמְבַּשְׁתִי) וגם אמביוולנטי, דו-ערכי, חצוי.

לאפיפיורות, מעצמה בפני עצמה, היו שגרירים מיוחדים של האפיפיור, ושגריר כזה נקרא בלטינית legatus, שָׁלוחַ. וכמו שיש legate, שליח – יש גם delegate שהוא הנציג, בבית הנבחרים למשל. ואם delegate הוא נציג הפועל מכוח שליחות שהוטלה עליו, הרי הדֶלֶגַאציה היא גם משלחת, וגם האצלת הסמכות, העברתה באמצעות שליח. ואותו שליח יכול להיות גם emissarius בלטינית (emissary באנגלית), כזה ש"נשלח החוצה", מ-emit, להוציא, אותה מילה שיוצרת גם את אמיסיה, הַנְפָּקָה (=הוצאה, כמו נַפְקנית=יצאנית) של ניירות-ערך. והקרוב המילולי, שכבר עסקנו בו בעבר, הוא ה-mission, שבתחילה יוּחד לשליחי המסדר הישועי ומאוחר יותר החל לשמש במובן הדיפלומטי הרגיל של שגרירות: אנשים שנשלחים לארץ זרה כדי לייצג אינטרס פוליטי או כלכלי.