על מקור המילים: ריבית, נֶשֶך, תרבות, ריבוי, רבייה, תרבות, רבותא.
הריבית על ההלוואה נושֶכֶת אתכם? צר לי, אבל אני מבטיח לשמור על האינטרסים שלכם, ולעשות את זה בצורה תרבותית ומעניינת, באמצעות המילים כמובן.
מילה טובה על הריבית (לפני כמה מילים פחות טובות): הריבית היא מחירו של המוצר הנקרא כסף, שמשלם כל מי שקונה אותו בדרך של לקיחת הלוואה, בדיוק כמו המחיר שמשולם על כל מוצר או שירות אחר. הריבית מַרְבָּה (מהשורש ר-ב-ה, כמו במילה הַרְבֵּה וכד') את ממונו של המלווה, כי הוא מקבל אותה בנוסף לקרן. וכאן שורש הבעיה, שגרמה לכך שריבית מוצמדת מייד לנֶשֶך, וכותב יפה בן-יהודה: "נשך מכאן וריבית מכאן מציגים את שני הצדדים שבריבית, הנושכת מזה ומרבה לזה… ביטוי זוגי דוגמת משא ומתן, מקח וממכר". ריבית – בעברית וגם בשפות אחרות – החלה את דרכה כמושג נייטרלי, המתאר מציאות כלכלית, אבל עם הזמן היה למושג-גנאי בפני עצמו ובצירופים שונים.
ראש וראשון לכינויי הגנאי הוא מַלְווה בריבית. אומרת המשנה: "אילו הן הפסוּלין [לעֵדוּת] המְשַׂחֵק בקוביא והמלווה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית ועבדים", ובמקום אחר: "פניך דומין אִי
כמַלְווי ריבית אִי כמְגַדְּלֵי חזירין".
אפילו המונח המפוקפק (בעיני הלווה, כמובן) ריבית קצוצה, במקור התלמודי היה בעצם ריבית קבועה, קצוּצָה כמו קצוּבָה, כזו שפסקו מראש את שיעורה – אבל בימינו זו כבר ריבית מופרזת שיש בה משום ניצול רב של הלווה. גם נשך עשוי להיות המקביל המילולי והנקי-מגנאי של המילה ריבית: "מה שאדם השאיל או הִלווה לחברו, לקח ממנו יותר על מה שנתן לו בשכר מה שהשאילוֹ או הִלווה לו", אומר בן-יהודה. והנה, נשך, כמובן מלשון נשיכה, הוא "הצד המכוער" של העסקה הכלכלית הבסיסית. מצווה הכתוב בספר ויקרא: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ … אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ". ובעל התהלים מתאר את דמות איש החסד והצדק: "כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח". רבותינו ידעו הרבה מאוד על נפש האדם, ולכן הרחיבו מאוד את שימושי המושג ריבית: ריבית-דברים הריהי תשלום שהלוֹוה משלם למלווה לא בכסף ממש אלא בדברי חנופה או הודייה. שם אחר לה: אבק-ריבית. ואומרת הגמרא מפי רבי שמעון: "קשה הריבית, שאף שאילת שלום – ריבית; לא שאל לו שלום מימיו, ועל שֶלָווה ממנו הקדים לו שלום, הרי זה ריבית". ואם יש איסור, יש גם עקיפה שלו, והיא נקראת הערמת-ריבית, וגם את הפרקטיקה הזו אסרו חכמים. חשבתם לרגע שיש בידכם כלי נגד מי שגובה מכם ריבית על הלוואה? ממש לא, כי עם השנים נקבע והשתכלל מנגנון "היתר עסקא", שהביא לביטולו של איסור ריבית הלכה למעשה, ובא לבנקים גואל.
ריבית, כאמור מלשון הרבה, להִתרבות – ומשורש זה גם תַּרְבִּית, ריבוי ורבייה, וגם תַּרְבּוּת. ובציון עובדה זו אין רְבוּתָא (דבר גדול, ראוי לציון).
מעניין אתכם מהי המילה האנגלית לריבית? interest, בדיוק כמו המילה מעניין, interesting. גם בשפות זרות, ריבית ונשך הלכו בתחילה במקביל. נשך, usury באנגלית, מן הלטינית usura, היה ריבית בנוהג הרגיל (זו הקרבה לפועל מאותו שורש to use, לנהוג) של הלוואה – ורק מאוחר יותר הנשך הפך לנשכני ומגונה. הריבית interest היא מן הלטינית interesse, מילולית: מה שנמצא בין (inter, בין + esse, שורש להיות, שממנו נוצרו גם is באנגלית, est בצרפתית, essence ועוד). interest היה בתחילה משהו חשוב, קובע. מכאן זה התפתח לדבר שיש למישהו עניין מיוחד בו – וזהו האינטֶרֶס המוּכּר לנו – ומכאן גם לתביעה משפטית, או לזְכוּת משפטית. המובן של כסף שמשולם על הלוואה הוא רק מתחילת המאה ה-16 –כי עד אז, ברוח הכנסייה, שהלכה בעקבות היהדות, כל הלוואה כזו היתה usury, כסף אסור. למובן של מעניין, מסקרן, המילה הזו הגיעה רק בסוף המאה ה-18.
כתיבת תגובה