על מקור המילים: בזיליקום, ריחן, בזיליקה.
איך אתם אוהבים את הבזיליקום? בָּזוּק על הפסטה והפיצה? או בנוסח האיטלקי, שם הצמח משמש סימן-איתות בין אוהבים, ואחד מזניו נקרא bacia, Nicola (נשקֵני, ניקולא)? או אולי בנוסח ההודי שבו מניחים אותו על גופת המת כדי להבטיח ששערי שמיים ייפתחו בפניו?
בזיליקום, רֵיחן בעברית, בא מן היוונית בָּזִילֶאוּס שפירושה מלך או שליט. במטבע שמימין אפשר לראות את מלך יוון ג'ורג' הראשון, ומעליו תוארו "בזילאוס ההֶלֶנים", מלך היוונים. הבושם היקר שהפיקו מן הצמח הוא שהִקנָה לו את השם המלכותי.
בזילאוס התגלגל לא רק לצמחים. בָּזיליקה – כמו למשל הבזיליקה הגדולה מכולן, סן-פייטרו בוותיקן, וגם כנסיית הבשׂוֹרה בנצרת – היא כנסייה חשובה, ושמה מעיד על חשיבותה: הבזיליקה, לפני היותה שֵם לכנסייה, היתה מקום מושבו של השופט העליון ביוון העתיקה, ה-archon basileus, וכאן הבזילאוס אינו במובן מלך אלא ראשי, עליון. לכן, בזיליקה היתה גם בניין של בית משפט. ועוד בזיליקה מלכותית: בסיפורי העם של אירופה ישנה לטאה שנקראת basilisk על שום ה"כתר" שיש לראשה. בעקבותיה, Basiliscus הוא שמה של לטאה (אמיתית) שחיה במרכז אמריקה. ואם כבר עסקנו בבעלי חיים, אחד המינים של בעל-הכנף הקטן צוּפית נקרא Basilinna – כשמה של אשת השופט העליון האתונאי (הוא חוייב להיות נשוי), שהיתה בעלת תפקיד חשוב בטקס-פולחן שנועד להבטיח את שלום העיר.
כיוון שהיוונית תרמה לשפות רבות, את גלגולה של המילה נמצא בצורות שונות שהמוּכֶּרת לנו ביותר היא השם וַסִילִי ברוסית, ולכבודו של וסילי הקדוש (או St. Basil בצורה האנגלית של השם), הוקמה במאה ה-16 בפקודתו של איוון האיום, הכנסייה האורתודוכסית המוכרת כל-כך הצמודה לחומת הקרמלין במוסקווה, עם ה"בצלים" האופייניים. כמה עשרות שנים אחרי שחוּלנָה ב-1929 בידי המשטר הקומוניסטי, הוחזר לה מעמדה הדתי. הכנסייה הזו, אגב, היא קתדרלה אבל לא בזיליקה מן הטעם הפשוט שאיננה שייכת לכנסייה הקתולית.
חוזרים לצמח שסגולות מרפא ועוררות מינית נקשרו בו, מלבד הארומה. רוב האירופאים קוראים לו בזיליקום בצורות שונות של המילה. על המקור המלכותי שמרו לא רק בשם בזיליקום, אלא גם בכינויים אחרים לצמח, למשל herbe royal בצרפתית ו-Königskraut בגרמנית, שניהם "צמח מלכותי". אבל בספרדית הצמח נקרא albahaca ובפורטוגזית alfavaca, ובכך משמרות לשונות אלה, כמו במקרים רבים אחרים, את המקור הערבי שהוא חַבַּק. כך נקרא בעבר הבזיליקום בערבית, ובכמה ארצות דוברות-ערבית זה שמו גם היום. אבל עם השנים הוחלף שמו בערבית לרִיחן, ומכאן גם הרֵיחן העברי. כדי לסבך את זה מעט, הריחן המקורי – גם בערבית, שבה רִיח פירושו רֵיחַ – לא היה בזיליקום, אלא דווקא הצמח הדס, Myrtle בשפות אירופה, "ענף עץ עבות" לפי התורה, המוּכּר לנו מארבעת המינים של סוכות. וכך, הרִיחן הערבי ה"מקורי", הלא-הוא ההדס, התגלגל לספרדית והיה שָם ל-arrayán עד היום. והיישוב הצ'רקסי רִיחניה שבגליל העליון, אילו חיפש שם אחר, היה צריך להיקרא לא בזיליקה – אלא הדסה!
כתיבת תגובה