על מקור המילים: בד, בדיה, סיפור בדים, בית הבד, בדידים, בד בבד, סעיף, פסח על שתי הסעיפים, לסעף, סעיפה, מסועף, סרעפת, ארון סעף, סעפת.
נראה לכם שהקֶשֶר בין הפקת שמן מזיתים, סעיפים במסמך כתוב, היסוס בהחלטה וענפי עצים – הוא סיפור-בדים? ממש לא, כי המילה הקצרה בַּד היא החוט המקשר בין כולם.
ראשית, מה לא שייך לסיפור הזה: בד כמו זה שמשמש לתפירת בגדים, אריג. מקור המילה אינו ידוע. ואין זו בדיה – כי בדיה היא מן השורש ב-ד-ה במשמעות של להמציא, לרמות. וכאשר אומרים סיפור בדים, לא מתכוונים שהוא עשוי מבד, אלא שמשולבת בו בדיה, תרמית, פרי דמיון של הבדאי.
הבד שאותנו מעניין הוא דווקא במשמעות של ענף עבה של עץ, וגם מוט או כלונס מעץ. את ארון הברית נשאו במדבר באמצעות "בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים" שחוברו בטבעות לארון. והמדרש שואל כמובן מאין היו להם עצי שטים במדבר? פשוט מאוד: "יעקב אבינו צפה ברוח הקודש, שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וציווה לבניו ליטלם עמהם, כשיצאו ממצרים". בד כזה נמצא גם בבית הבד, המקום שבו כותשים את הזיתים כדי לייצר שמן. הבד הוא קורת העץ הכבדה המשמשת בתהליך. אומרת הגמרא: "המוכר בית הבד מכר את הקורה, שלא נקרא בית הבד אלא על שום קורה". לכן, בַּדָּד הוא שם מקצועו של מי שמייצר שמן בבית הבד, והגברת שעוסקת בכך היא בַּדֶּדֶת. גם בערבית, אותה מילה, בַּד, משמשת לציון מכבש-הזיתים, וגם במשמעות של להפריד, לְחַלֵּק – בדיוק כמו המילה העברית לבודד. מכאן הבדידים ששימשו ללימוד חשבון, ומכאן הנייר הבדיד במדפסת המחשב שירש את הנייר הרציף.
הביטוי בַּד בְּבַד גם הוא לקוח מכאן; היום אנחנו משתמשים בו כדי לציין דברים המתרחשים בו-זמנית, אבל הפירוש המקורי הוא חלק כחלק, מנה כמנה: "קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה". והיו אפילו שכינו בדים, בצורה מליצית, את העצבים שבגוף האדם "כי הוא יוצא ונמשך מן המוח כמו הענפים הנמשכים מן האילן", כדברי המדקדק יונה אבן ג'נאח, בן תור הזהב של יהדות ספרד.
בעודכם קוראים את הדברים בוודאי פסחתם על שתי הסְעִפִּים באיזה פירוש לבחור – כי פסיחה על שתי הסְעִפִּים (ואין זו טעות: שתי ולא שני, ומייד נסביר) פירושה מילולית דילוג בין שני ענפים, במשמעות של בלי יכולת לבחור. ראשונה היתה הסְעַפָּה, כמו סעיף, ענף המסתעף מן העץ: "בִּסְעַפֹּתָיו קִנְנוּ כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וְתַחַת פֹּארֹתָיו יָלְדוּ כֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" נאמר בספר יחזקאל. מכאן הפועל לְסַעֵף, שפירושו לקצץ ענפים, לכרות סעיפים.
מה מתאים יותר מענפים וסעיפים המסתעפים ומתפלגים – משימוש במילה זאת כדי לבטא חלוקה, פְּלָגָה, דעות חלוקות? מכאן נוצר סָעֵף, מחשבה, דיעה חלוקה. והפוסח על שתי הסְעִפִּים הוא זה שמפקפק הנה והנה ואינו מכריע את הכף לאחד הצדדים: "וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם ה' הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו". סֵעֵף הוא פקפקן, שאינו בטוח בדעתו: "סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי" אומר בעל התהלים. ואם כבר מחלוקת בין דעות ומחשבות, מה מתאים יותר מלקרוא למחשבות עצמן סעפים או שׂעפים? ואכן, המילה השתרשה: "ואתה היודע מחשבות אדם ומבין סעפי לב בשר ודם".
וכמו הסְעַפָּה, ענף, יש בתנ"ך גם סַרְעַפָּה באותו מובן – ובדיוק כמו הסעף והשעף כמילה למחשבה – ישנם גם השׂרעפים, המחשבות. אדם תפוס בשׂרעפיו, הריהו שקוע במחשבותיו.
העניין הזה מסועף מאוד. קשורה אליו גם הסַרְעֶפֶת שבגופנו, וארון הסַעַף שאליו מחברים טכנאי הטלפון את כל החוטים, וקשורה גם הסַעֶפֶת (manifold באנגלית) שליד מנוע המכונית והיא אסופה של צינורות או כבלים. וישנם כמובן הסעיפים השונים שמאכלסים כל מסמך ראוי לשמו, ומצטיינים בכך המסמכים המשפטיים עם סעיף קטן א.3.(1) ג.2.
כתיבת תגובה