על מקור המילים: אקדח, קדחת, פברואר.
היום, בפרפרזה על האִמרה מעולם התיאטרון, נִראה כיצד אקדח שמופיע במערכה הראשונה, מתגלגל – לא ממש, למרבה המזל, אלא רק בגלגול הלשוני – לסכסוך משפחתי בין בעל ואשה.
אקדח הוא חידוש של אליעזר בן-יהודה, שכבר ב-1896 כתב בעיתון "הצבי" כי בניגוד לחזון הנביאים, במקום "השלום הכללי" שׂורר "השלום המזוּין", והכותב עברית זקוק למוּנח עברי שכן "כלי-הזין עודם מתענגים על רוב כבוד". את המילה שהיתה שגורה "קנֵה-רובה" הוא לא אהב ("ממזר בצורתו ומראהו, עד כי בכל פעם שבא הדבר לידינו להשתמש בו, הנפש סולדת ממנו"), ולכן הגה את האקדח. מנין? כדרכו, הוא שילב בין מילה לועזית שהיתה בשימוש לבין שורש עברי עתיק ויצר חידוש נפלא: רובה נקרא fusil בצרפתית ו-fucile באיטלקית, על שם אבן הצוֹר, החלמיש, ששימשה להצתת אבק השריפה לאחר שהיכו עליה. מקורה הלשוני ב-focus הלטינית, אש, שממנה גם הפוקוס, המוֹקֵד (וברור הקשר בין אש יוקדת למוקד, שעליו עמדנו בהזדמנות קודמת). אותו רובה נקרא בגרמנית Flinte – ובאנגלית flint היא אותה אבן צור. ובלשון בן-יהודה: "הוא על שם האבן שקודחים ממנו אש, יען הכלי הזה בראשיתו היה מתלהב בכוח הכאת הכלב על האבן הנזכרה".
ואיך מקשרים זאת לעברית? אומר ישעיהו הנביא: "וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ". וזה התאים מאוד לבן-יהודה, שמצא גם מילה ערבית דומה לאבן שממנה מפיקים אש, אולי מפני שהדרך להצית אש היתה לקדוח במהירות בעץ, או מפני שכדי לקדוח בעץ היו שורפים/קודחים בו קדח. הוא החליט שהאקדח הקדומה היא "אבן מהאבנים היקרות, אדומה ומזהרת כגחלת", אף שגם הוא אינו בטוח בזיהוי. אבן הגחֶלֶת הזו מתורגמת אצלו ל-carbuncle, שהיא שמה של אבן-חן אדומה, אבל גם שמו של נֶגע בעור – וזו בדיוק מחלת הגחלת, ה-Anthrax המפורסם. מתרגמי התנ"ך מיוונית ללטינית תרגמו anthrax, פחם ביוונית, ל-carbuncle, שרומזת כמובן ל-carbon, פחם, והגחלת מרמזת על פחם בוער. בן-יהודה היה גאה מאוד בחידוש שלו ל"כלי-זין קטן מורֶה בכוח האש".
אתם סבורים שהקדחנו את התבשיל הלשוני יתר על המידה? קדחת!
הקדָחַת התבשיל (האמיתי) היא כמובן שריפתו עד שאינו ראוי למאכל, אבל אפילו "עבירה" כזו אינה מצדיקה לדעת חכמינו במסכת גיטין להתעמר באשה: "בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערווה וכו' ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו וכו' ורבי עקיבה אומר אפילו מצא אחרת נאה ממנה". ובמקום אחר, במסכת ברכות: "שלא יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח את תבשילו ברבים כגון ישו הנוצרי".
החום הזה מוצא את דרכו ל"מקומו הטבעי" בין שמות המחלות: קדַחַת, שמתאפיינת בהתקפי-חום, fever באנגלית מ-febris, קדחת בלטינית, מ-fovere, לחמם. הקדחת יכולה להיות מאוד לא סימפטית, אבל היא לובשת גם צורה של reisefieber, בגרמנית קדחת-נסיעות, כזו שתוקפת אותנו כל שנה לקראת יוני-יולי, אולי בגלל החום המתגבר אצלנו… לפחות לפי הקשר המילולי, היינו צריכים לצפות להתקפי קדחת-נסיעות דווקא בחודש February – כי היו מי שמצאו את הקשר בין החום והקדחת, ובין חודש פברואר שנקרא כך על שם ה-februa, טקסי ההיטהרות (אולי באמצעות הזעה, שקרובה לאחד מתסמיני הקדחת) שנערכו בו בתקופה הרומית, והם מצביעים על הקשר בין ההיטהרות לבין החום והשריפה.
ואם נחזור לאקדח שבמערכה הראשונה, מנין הגיע pistol ללשונות העולם? הדעות חלוקות: יש המייחסים זאת למילה גרמנית המופיעה גם בצ'כית, שמשמעותה צינור – ויש הטוענים כי מקורה בעיר האיטלקית Pistoia שבטוסקנה שנודעה בתעשיית הנשק שלה. דיימון ראניון, אלוף סיפורי הברודווי, קרא לאקדח equalizer – ועליו הוסיף גאון-התרגום לעברית אליעזר כרמי נדבך-על כשהפך את האקדח ל"משכנע".
כתיבת תגובה