על מקור המילה ג'נוסייד.
הסיפור הכלכלי החם ביותר הוא ה"תספורת" שמעוללים בעלי-חוב במשקל טייקון, לרוכשיהן של אגרות-החוב שהנפיקו. במילים פשוטות: אני חייב לך 100 שקלים? או שתסכים ל"תספורת" ותקבל רק 80 – או שלא תקבל דבר. זהו הסיפּוּר בקצרה, אבל אותנו מעניינת דווקא התספורת, שהיא אמנם מאותו שורש כמו סיפור, אבל מילולית אינה קשורה כלל, וגם לא לסֵפֶר וגם לא למִסְפָּר או סִפְרָה. מייד נראה, שהטייקונים הללו למדו גם למדו דווקא מן הסַפָּרִים והגַלָּבִים של פעם.
הנה כך אומרת הגמרא במסכת סנהדרין: "מלך מסתפר בכל יום, כהן גדול מערב שבת לערב שבת, כהן הדיוט אחד לשלשים יום. מלך מסתפר בכל יום, שנאמר: 'מלך ביפיו תחזינה עיניך'". מכאן נגזרו מספּריים, אולי בקרבה למילה הערבית שַׁפְרָה, סכין גדולה, דומה אך לא זהה ל"שִׁבְּרִיֶיה". הסַפָּר, מי שעשה במלאכת התספורת (לפני שכל אחד מהם נהיה למעצב-שיער ששמו כתוב כמובן בלועזית בחזית המספרה שלו…), היה איש חשוב מאוד, שהציבור נזקק לשירותיו. וכך לשון המשנה: "שלוש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים, עד חצות: החייטים, והספרים, והכובסין". וגם כלי העבודה היו ידועים כבר אז: "זוּג של ספרים" הריהם כמובן המספריים המודרניים, ולידם "מטפחת-הסַפָּר" שמניח הספר על כתפי המסתפר ו"מעפורת של ספרין" (כמו שטיח, כיסוי) שהוא מניח על ברכיו!
לא מעצבי השיער המודרניים המציאו את מעמד היוקרה של הספר, וזהו סיפור עם זקן ארוך. למילה barba, זקן בלטינית, יש כמה נגזרות מעניינות: החל משמו של האי Barbados במרכז אמריקה, מילולית "המזוּקנים", כנראה ע"ש המגלים הפורטוגליים; עבור ב-barb-wire שהוא תיל דוקרני, כזה המשמש לגידוּר; וכלה בקיסר פרידריך בַּרְבָּרוֹסָה, "אדום הזקן" אשר "לכבודו" חוברה השורה ב"מעוז צור": "דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן, הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה". אבל לענייננו, מן ה-barba נוצר ה-barber, הסַפָּר, שהיה יותר מסתם ספר; במשך מאות שנים, מעמדו של הספר נגזר מכך שעסק בעצם ברפואה! barber surgeon, סַפָּר-מנתח, היה לאורך כל ימי הביניים מי שביצע את הרפואה המעשית, ובעיקר עסקו אנשים אלה בניתוחים וקטיעת איברים, שרופאים "רגילים" לא עסקו בהם, וגם ברפואת שיניים. השימוש התכוף בסכינים (פה ושם גם ניתז דם במהלך הגילוח והספר רגיל למראות אלה), היה כנראה הכשרה מצוינת לכך. מה לנו הוכחה טובה יותר מתרגומו הציורי של ביאליק ל"דון קישוט" של סרוונטס, שבו ניקולס הספָּר (barbero במקור) נקרא בפשטות החוֹבֵש, ואין זכר למקצועו ה"מקורי".
באופן מיוחד, עסקו אותם ספרים בהַקּזת-דם, שהיתה ענף חשוב מאוד ברפואה, גם שנים הרבה אחרי ימי הביניים. בהיסטוריה של הרפואה, הקזת-דם, אחד הטיפולים השכיחים והמומלצים ביותר כדי לסלק לֵיחות רעות מן הגוף, נעשתה – במספרה. בעבר הרחוק היא נעשתה פשוט בתחיבת צינור-ניקוז לווריד של המטופל שבו זָרַם הדם לקערה, ומאוחר יותר עברו להקזה באמצעות עלוּקות (תודו, שלא ביקשתי מכם לקַשֵּׁר את כל אלה לטייקונים…). ואיך יידע הלקוח הפוטנציאלי שמספרה/מרפאה לפניו? כך נולד עמוד סַפָּרִים, Barber's Pole באנגלית, שעד היום אפשר לראות בפתחיהן של מספרות רבות בעולם (ובקוריאה, גם בפתחיהם של בתי בושת). זהו עמוד, בדרך כלל מסתובב על צירו, בפסים אלכסוניים אדום-לבן, ובארה"ב אדום-כחול-לבן. ומקור הצבעים הוא שהספרים/המקיזים/המנתחים היו תולים על מוט לבן לייבוש ולשימוש חוזר את התחבושות ששימשו אותם בניתוח, והפּס האדום מסמל כמובן את הדם! (שוב חשבו על הקשר המילולי: אגרות-חוב, כאלה שאוהבים "לְסַפֵּר" אותן, הן bonds באנגלית, כאלה שכובלות ומחייבות, ומאותו שורש עצמו גם bandage, תחבושת!) קפיצת-דרך קטנה: השפופרות ואח"כ מיכלי התרסיס של מותג-הגילוח הידוע Barbasol מעוטרים בפסים אלכסוניים כאלה.
הספר שלנו מחזיק בידו מספריים, scissors באנגלי, מהלטינית caedere, לחתוך, שקיבלה גם משמעויות מצמררות כשהתגלגלה לסיומת: רצח אדם הוא homicide, ורצח עם הוא genocide (ג'נוסייד).
כתיבת תגובה