על מקור המילים: משפחה, שפחה, לה פמיליה.
זה קורה במשפחות הכי טובות: במאפיה של ניו יורק, בכנסייה הבלתי-גמורה בברצלונה ובבית"ר ירושלים. מה קורה? המשפחה.
המילה משפחה – של אנשים, צבעים, טעמים או שפות – קרובה מילולית למילה שלא היינו מצפים לה בהקשר זה: שִׁפְחָה, עבד ממין נקבה, מן השורש ש-פ-ח. ככל הנראה, מקורה של המילה משפחה בצורת ריבוי לכל בני הבית, ובכלל זה העבדים והשפחות, שהיו כמובן חלק בלתי-נפרד ממשק הבית בעולם העתיק: "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים".
מעניין מאוד, שהמעבר הזה מן המילה שיוּחדה לבעלת הדרגה הנמוכה במשק הבית, למילה המציינת את כלל משק הבית, כולל האדונים – משפחה – קיים באותה צורה בדיוק גם בלשונות אחרות. בלטינית, famulus הוא עבד ו-famula היא שפחה, ואין צורך בהרבה דמיון כדי לראות כיצד התפתחה מכאן ה-familia הלטינית וממנה family האנגלית ודומותיה. המינוח המוכר לנו היום, לפיו בני המשפחה הם מי שקשורים בקשר-דם, מאוחר הרבה יותר מן השימוש המקורי.
מן ה-familia הלטינית המקורית קיבלנו לא מעט משפחות מפורסמות בתחומים שונים: החל מן ה-famiglia כשם גֶנֶרי למשפחת-פשע באיטליה ובארה"ב, עבור ב- La Sagrada Família, בספרדית המשפחה הקדושה, הכנסייה היפהפיה בברצלונה – וכלה ב"לה פמיליה", תא-האוהדים של בית"ר ירושלים, שמוזכר כל פעם שמחוץ למגרש ובתוכו מתבצעות פעילויות לאו-דווקא ספורטיביות. יש להניח, שבין אוהדים אלה יש היכרות קרובה, פַמיליאריות, שכמובן נגזרה מן המילה פמיליה.
המעבר המילולי הזה לא הציל את העבדים והשפחות מגורלם האמיתי, ואפילו המילים שיועדו להם משמשות כדי לציין תכונת-נחיתוּת של חפצים ודברים שונים. בחומרת המחשב קיים slave disk, שהוא כונן משני, עבד לפי המינוח הזה. ממילה לטינית אחרת למשרת או עבד, anculus, נוצרה המילה האנגלית ancillary שפירושה טפל או משני. ועוד דוגמה, הפעם מהלשון העברית: כדי להראות שחוכמת התורה היא הדבר האמיתי וכל החוכמות החיצוניות נחותות ממנה, אומר פרשן המקרא רבנו בַּחְיֵי בן אשר אבן חלואה, שחי בספרד סביב שנת 1300, את הדברים הבאים: "להורות כי תורתנו כלולה מכל החוכמות; כל שאר חוכמות שְׁפָחוֹת, מושגות בדרך עיון ומחקר, ותורתנו מן האמונה העיקר".
אפילו כשכבר "העלו בדרגה" את השפחה, ורבותינו אמרו במדרש "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן" – כלומר, מעמד קריעת ים סוף היה בבחינת התגלות כה גדולה שאפילו האנשים הפשוטים חוו אותה בעוצמה אדירה – רוֹוֵח דווקא השימוש "לא ראתה שפחה חרופה על הים". ומי אשם בכך? ה"גששים", אשר במערכון על "המצילים של ש"ס" הכניסו להיסטוריה הלשונית שלנו את המשפט הבא: "מה שראיתי בחוף הים באילת לא ראתה שפחה חרופה על המים".
כתיבת תגובה