על מקור המילים: בעיה, אבעיה, כדבעי, לכל מאן דבעי, סימבול, בליסטיקה, בליסטרה, בלט, בלרינה, מטבוליזם.
הפעם יש לנו בעיה – אבל נתמודד איתה, או לפחות נרד לשורשה, כי השורש הלשוני לבעיה ולחיפוש הוא אחד: השורש ב-ע-ה פירושו לחפש, לשאול שאלות, מן הארמית בְּעָא (הוא שאל, ביקש, רצה, וגם התפלל), ומכאן בעיה, שאלה.
במקורות, נעשה גם שימוש בפעלים הנגזרים ממנו: "אָמַר שֹׁמֵר אָתָא בֹקֶר וְגַם לָיְלָה אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שֻׁבוּ אֵתָיוּ" אומר הנביא ישעיהו, ולפי הפירוש: אם תשאלו, שאלו, שובו ובואו עוד פעם. ועל זה אמרו כמובן שהכוונה היא בואו בתשובה, שובו בתפילה. יש הקושרים גם בין ב-ע-ה במובן של רצה, ביקש, חיפש – לבין נִבְעָה, כגון חור שנבעה בקיר, שנחשׂף בעקבות החיפוש.
עדיין מן הארמית, תמצאו במשנה את בָּעֵינָא, כלומר אני צריך, אני שואל. אבל, בעינא לֵיה ("אני רוצָה אותו") הוא כבר משהו אחר לגמרי: במשפט העברי זהו כינוי לאשה מורֶדֶת שאינה מעוניינת בגירושים מן הבעל, אלא מטרתה היא גרימת עוול וצער לבן זוגה ("בעינא ליה ומצערנא ליה" – אני רוצה אותו וחפצה להיות נשואה לו, אבל אני רוצה לצעֵר אותו). אשה כזו, שמונעת מבעלה לקיים עמה יחסי אישות, דינה שפוחתים לה מכתוּבתה, ואם היא עדיין עומדת במרדה, אינה מקבלת מזונות, ולאחר שנים עשר חודש רשאי בעלה לגרשה ללא תשלום כתוּבתה. להשלמת השכלתכם, קיים גם סוג שני של מרידה, אשה מורדת המכונה "מאיס עלי", כשבית המשפט משתכנע שהבעל אכן מאוּס באופן מוצדק ואמין על האשה.
גם המשפט המודרני אימץ שורש זה: לאור השימוש שעושה המשנה במילה אִבַּעְיָה כדי לציין את השעות ביום שבהן יכולים העניים ללקט פאה בשדה (זכרו את מתנות-העניים: לֶקֶט, פֵּאָה ושִׁכְחָה) – נקבע בחוק הבוררות כי בורר רשאי לפנות לבית-משפט – בדרך של "אבעיה" – בבקשה כי יחווה דעתו בשאלה משפטית שנתעוררה במהלך הבוררות ("בעיית עצה"), או קשורה בפסק הבוררות ("בעיית פסק").
וכך, אחרי שעסקנו בנושא כִּדְבָעֵי – כמובן משורש זה, ופירושו כנדרש, כרצוי – ומכאן גם כותרת למסמך "לכל מאן דְּבָעֵי", כלומר לכל מי שהמסמך הזה נדרש על ידו, רוצה אותו, אפשר לעבור לבעיה הלועזית הפרובלמַטית.
problem היא מן היוונית problema שמורכבת מ-pro (קדימה) +ballein (להשליך), ומילולית: משהו שהוּטַל, הושלך קדימה. כלומר, משהו שהוצג. את השלכות ההשלכה הלשונית הזו אנחנו פוגשים גם במקומות אחרים: המילה סימבול, שכבר נדונה כאן בהזדמנות אחרת, משמֶרֶת את השורש ballein שפירושו להטיל, להשליך. הסימבול, שהוא סמל למשהו אחר, "זורק ביחד" (syn, ביחד, כמו במילה סינתטי) ומשווה בינו לדבר האמיתי.
ועוד השלכות לשוניות: מכאן גם הבליסטיקה, מדע הטילים והפגזים ומסלול מעופם – וגם הבליסטרה, כלי-הנשק הקדמוני המטיל מטענים לעבר האויב. ויש סברה שהמקור הלשוני הזה תרם גם למילים בּלֶט ובַּלֶרינה (מ-ballare, לרקוד) כי הרי מדובר בתנועה של הטלת הגוף.
זכרו גם את ה-discobolus, מטיל הדיסקוס, שהוא בעצם diskos + bolos. סביר מאוד שכדי להגיע למבנה גוף כמו שלו, הוא היה חייב לדאוג לחילוף חומרים, מֶטָבּוֹליזם (ballein, להשליך + meta, מעֵבר), שיַקנה לו אַנַבּוֹליזם, הַבְנייה טובה של הגוף (ballein + ana, למעלה). נקווה רק שלא היו לו בעיות אכילה. רק כך, הוא יכול להטיל את הדיסקוס כראוי ולעקוב אחרי מסלול מעופו היוצר צורת פָּרָבּוֹלָה (לא בטוח שזה נכון הנדסית, אבל השורש הוא ballein…)
ומה, בשם כל השדים, עושה כאן ה-devil? גם הוא מתחבר לשורש הזה, מן היוונית diabolos, שֵד, ו-diaballein שפירושה לתקוף, להכפיש, ומילולית: להשליך הלאה. איך הוא עושה את זה? בלי בעיות!
כתיבת תגובה