על מקור המילים: סמיכה, סמוך, בר-סמכא, סמיכות, מסמך, דוקומנטרי, ד"ר, דוקטור, דוקטרינה, אינדוקטרינציה.
כל מה שייאמר כאן – אפשר לסמוך עליו. לפחות במה שנוגע לצד הלשוני.
הכל מתחיל בשורש ס-מ-ך, שהוראתו המקורית ביטאה תמיכה, מתן (כמה קרובות בצליל ובמשמעות המילים לתמוך ולסמוך, אך ככל הנראה מקרה הוא). עם הזמן, המשמעות הורחבה גם לתמיכה פיזית. לאחר שיעקב קיבל במרמה את הברכה שהגיעה לעשיו, משיב יצחק לעשיו הכועס: "הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וְדָגָן וְתִירשׁ סְמַכְתִּיו וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי". כששמע זאת, עשיו כבר היה סמוך ובטוח שאת הפתרון הוא צריך לחפש במקום אחר, למשל להרוג את יעקב.
ואכן, הביטוי סמוך ובטוח נשען (נסמך?) בדיוק על המשמעות הזו: מי שבטוח הוא זה שיש לו על מי ועל מה לסמוך. כשאנחנו סומכים על מישהו, אנחנו סומכים ידינו על שיקול דעתו – וכאן נכנס לעניין הצד הפיזי: סמיכה, הנחה, של הידיים היא ביטוי מוחשי לכך שאנחנו בוטחים במישהו. "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ משֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו" נאמר באחד הפסוקים החותמים את התורה, מייד אחרי התיאור הדרמטי של משה העולה להר נבו לפני מותו. וזה בוודאי משמח יותר מסמיכת-הידיים של אחיו אהרון, ובעקבותיו כל הכהנים, שסמך ידיו על ראש הפּר או השֵׂעִיר בעת הקרבת קורבנות.
קפיצה בזמן ועדיין במישור הפיזי: מכאן גם שכיבות סמיכה (כשהידיים סומכות, תומכות) שמכיר היטב כל טירון בצבא – וגם סוס-הסמוֹכוֹת, אחד מהמתקנים שעליהם מלהטטים מתעמלי-הקרקע באולימפיאדה.
סמיכת הידיים היא אקט סמלי, המבטא את ההכרה במי שסומכים עליו, זה שקיבל את הסמכות, זה שמוּכָּר כמוסמך למשהו. כשיתקדם, ייתכן מאוד שיהיה בר-סמכא במקצועו. אם יעסוק בסטטיסטיקה, מן הסתם ישתמש במונח רווח בר-סֶמֶך המשמש את אנשי המקצוע כדי לבטא את אחוז הסיכוי שהתוצאות שהתקבלו במידגם הן נכונות (ובמילים אחרות: זה קשור הרבה פעמים להסבר מדוע מה שצפו חזאֵי הבחירות לא התממש). סמיכת הידיים הזו קיבלה משמעות מטפורית במינוי רבנים, שעליהם אומרים כי קיבלו "סמיכה לרבנות". וכל ההסבר הזה מסתמך על עובדות מוצקות לא פחות מהסמוֹכוֹת המשמשות בהקמת בניין.
ומנין המשמעות של קרבה, כמו סמיכוּת-מקום, או כמו סמיכוּת של שתי מילים? מן התלמוד, שלפיו סמך דבר לדבר פירושו עשה שיהיה סמוך לו, קֵרֵב אליו. ולכן, סָמַךְ פירושו היה סמוך וקרוב לפלוני: "יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להן אביהן אפוטרופוס, חייב לְעַשֵּׂר פירותיהן" והם כמובן סמוכים על שולחנו. מן הסמיכות והצמידות הזו, אולי (כי לא מצאנו הסבר מוסמך בעניין) גם סמיכותו של נוזל, להבדיל מנוזל קלוש כמו יין. אבל לך ותסמוך על הסבר כזה, שנראה קצת כמו ניסיון למשוך את השמיכה כדי לכסות את כל הפירושים, בייחוד ששמיכה יכולה להיכתב גם סמיכה, ואין בכתובים אסמכתא שתסביר היטב את הקשר (לסמיכות? לתמיכה?)
מִסְמָךְ הוא חידוש נפלא של אליעזר בן-יהודה. כך הוא כותב במילונו: "כתב מאומת, שיש לסמוך עליו בדבר מהדברים כעדות וראייה… וכבר נכנס בשימוש הלשון". בשפות אחרות הוא document ומילים דומות, והמקור הוא הפועל הלטיני docere, להראות, ללמד. במשמעות של מסמך כתוב הוא מגלם בדיוק את התמיכה/סמיכה: המסמך הכתוב הוא עדות תומכת/סומכת. כשזהו סרט דוקומנטרי, הוא מתעד את המציאות למשל, ויוצר תעודה, מסמך, ואם תרצו תוכלו להוסיף לכך שליוצרו יש תעודה, יעוד, שליחות. מאותו פועל docere, נוצר doctour הצרפתי שהיה במקורו תואר למורה-דת, יועץ, חוקר, אבל נהפך ל-doctor (דוקטור) שקיבל את המשמעות הכפולה של תואר אקדמי – וגם רופא. ומאותו שורש גם דוֹצֶנְט, כינוי למרצה בכיר, שהיום מקובל פחות מבעבר. ועדיין מאותו שורש – אבל בלי קשר לדוקטור ולמקצועו – הדוֹקְטְרִינָה, שהיא מדיניות, כמו למשל זו שנקבעה בעבר על ידי הכנסייה בנושאי אמונה, והיום כזו שקובעת מעצָמָה. החדרתה של מערכת אמונות כאלה היא אינדוקטרינציה, ובחד-צדדיותה היא סמוכה מאוד לשטיפת-מוח.
כתיבת תגובה