על מקור המילים: הקדמה, קדמון, קמא, אשתקד, קִדמה.

מה קדם למה, הביצה לתרנגולת או הקדימון לאשתקד? נתקדם מעט, והשאלה תתבהר.

השורש ק-ד-מ מופיע מוקדם מאוד, בימי-קדם התנ"כיים של ההיסטוריה הלשונית שלנו, וגם שם בכמה מובנים: הראשון הוא זה הקובע מה קודם למה, מה בא לפני האחר, במָקום או בזמן, כגון יונה הנביא שאומר: "עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה". אפשר לקדם את פניו של מישהו בתופים ובמחולות, וגם להקדים לו שלום: "לְכוּ נְרַנְּנָה לַה' נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ. נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ" נאמר בספר תהלים – ולחילופין, אפשר לקדם את פני פלוני במובן של לבוא נגדו למלחמה.

זו היתה רק ההקדמה. המצב שהוא תכונתו של הדבר הקדום, הקדמון, נקרא בעבר קדימוּת, ואילו היום המילה הזו משמשת במובן של העדפה, מה שקוּדַם לראש סולם העדיפויות. כך הגענו גם למובן של קדמון, עתיק, מילה שהועתקה אל היוונית ומופיעה שם כ-Kadmos, שהוא גם שם בנו של מלך פניקי, וככל הנראה השם מעיד עליו שהוא אדם שבא מימים עתיקים, ימי קדם – אבל גם אולי אדם שבא מן המזרח, ומייד נגיע גם למובן זה. kadmos היוונית התגלגלה למקום הכי לא צפוי: לשמו של היסוד המתכתי קַדְמִיוּם, כי הכימאי הגרמני שגילה אותו בשנת 1817 שאל את השם מן הלטינית cadmia שהיא השם הקודם של המינרל המתכתי calamine, עפרה של אבץ. ומעולם אחר לגמרי, אחד מטעמי המקרא נקרא קַדְמָא והוא נמצא מעל האות המוטעמת במילה. וקרובה לו מבחינה צלילית וגם בַּמובן המילה הארמית קָמָא, שפירושה ראשון, מוקדם. מכאן "בבא קמא" שהוא השער הראשון במסכת נזיקין במשנה, ובעקבותיו יבואו בבא מציעא (האמצעי) ובבא בתרא (האחרון). ומכאן קמאי במשמעות ראשון, מוקדם, פרימיטיבי. אפילו אשתקד, השנה שעברה, היא צירוף הקשור לענייננו: אשתקד היא חיבור של שַׁתָּא קַדְמָאָה, בארמית השנה הקודמת.

כל אלה היו רק בבחינת הערות מִקְדמיות, פְּרֶלִימינַריות. מִקדמי כבר ברור מהיכן הגיע, ופרלימינרי הוא זה שבא לפני הגבול, מוקדם ממנו. limen בלטינית הוא גבול, סף. ולכן מערכת הביצורים ששמרה על האימפריה הרומית נקראת limes. סַבְּלִימִינל (עם הצֵל או בלעדיו) הוא תת-סִפִּי, כלומר תת-גבולי. ומכאן גם limit, גבול. וחברה בערבון מוגבל היא Ltd, קיצור ל-limited. מאז ימי האימפריה הרומית האנושות התקדמה מאוד, וזקפה לזכותה לא מעט קִדְמָה – מילה שחידש אליעזר בן-יהודה (למרות שהיתה קיימת כבר במקורות, אבל במובן של מה שבא לפני, כגון: "וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת", וגם קדמת-עדן). בן יהודה הלך צעד אחד קדימה, וייחד את המילה קִדְמָה כדי לתרגם progress, התקדמות. גם המילה קִדְמִי היא אחד מחידושיו. איזה איש מתקדם!

פונים מזרחה, קֵדמה, משם נושבת רוח-קָדים חמה מאוד. ואכן, הצירופים האלה משמשים לעתים תכופות בשני מובנים: מה שבא קודם – וגם מה שפונה מזרחה. קדמון למשל הוא גם האדם הקדמון וגם זה השוכן מצד מזרח. זכה הכיוון זה בשושנת הרוחות שֶמה שנמצא ממול, קדימה, קיבל אותה מילה שיועדה לו: קדם-קדים-קדימה. ובספר יחזקאל, במקום שבו מצויינים הגבולות של השבטים, נאמר: "וְיֶתֶר הַשְּׁבָטִים מִפְּאַת קָדִימָה עַד פְּאַת יָמָּה בִּנְיָמִן אֶחָד".

על המזרח, הנקרא כך בגלל זריחת השמש, כבר הרחבנו בהזדמנות אחרת, וגם על ה-orient הלועזי המבטא גם הוא את עליית השמש. אבל באנגלית וגם מילים דומות בלשונות אחרות, משמש east כי לציין כיוון זה. מהיכן? משכבה לשונית מוקדמת יותר, ממילה שפירושה מזרח, לכיוון שבו זורחת השמש. השורש הזה aus הוא קרוב של aurion ביוונית, שהיא רוח-הבוקר, וגם של aurora, השחר.