על מקור המילים: אבץ, לַבְּנֶה, סביח, סגלגל.
גשר בצבע לבן עובר בין ארמונו של אחשוורוש, לשכתו של נשיא ארצות הברית ואשכיו של השטן. כשאתם פוסעים על הגשר, עשו זאת בזהירות, כאילו אתם הולכים על ביצים.
נתחיל בשושן הבירה, שבה "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן". אותו בּוּץ המוזכר כאן הוא אריג פשתן לבן, המוכר גם ביוונית כ-byssos שנדדה לאנגלית של ימינו כ-byssus ומובנה סיבים שצדפות מסוימות מפרישות כדי להיאחז במשטחים. המשנה מספרת כי כהן גדול בבית המקדש היה לובש בגדי-לבן ביום הכיפורים, ו"פרסו לו סדין של בוץ בינו לבין העם", להזכיר לעם שאף הם ילבינו את עצמם.
בּוּץ הוא לָבָן. מנין לנו? הנה הוכחות משני כיוונים שונים: הראשונה היא המתכת אָבָץ, חידוש של אליעזר בן-יהודה שהלך אל הארמית אַבְצָא הלא היא המתכת בְּדִיל, ע"ש גונה הלבן. בדיל נשארה בדיל ואבץ היא zinc בלעז. וההוכחה השנייה מן הערבית, אחות לעברית, שבה לָבָן הוא אַבְּיַד. מה הקשר בין המילים? לפי בן-יהודה רק לכאורה הן רחוקות: מהשורש בַּיד' קיבלנו בעברית את הבֵּיצָה (בּיד'ה בערבית), וע"ש המראה הלבן של קליפת הביצה השתמשה הלשון הערבית בשורש זה לגוון הלבן. בעברית נשארה רק הביצה – ואילו השורש לָבָן הותיר אחריו בערבית את המילה המשמשת לחָלָב. לַבְּנֶה זו שאנו אוכלים, על שום מה? על שום השורש לבן! והלשון העברית השתמשה בו לגון הלבן (כמו זה של החָלָב).
מורכב, אבל זה טבען של שפות שכנות ואחיות, שעקבות מילים בשפה אחת ניכרים בשנייה, לעתים במשמעות אחרת. ורק זִכרו שאנחנו מדברים (לא רק בעברית!) על "הלבן של הביצה" – החלבון (חלב!), שכֵנו של החלמון הצהוב. באנגלית הוא נקרא פשוט egg white, ובתלמוד שלנו חֲלֵב ביצים. ואחרי שלִיבַּנּוּ את השאלה הזו (כמובן מאותו שורש: עשינו אותה לבָנָה, זַכָּה וברורה), עברנו ישירות – הודות לצבע ולמילים הקשורות בו – לביצים, מהן קשות, עלומות או רכות, ומהן ביצים שלא נולדו, ואם נוסיף לקשקש נגיע לביצה מקושקשת וגם לפתפּוּתֵי ביצים.
הלכה הלשון הערבית וצירפה את הביצים לשֵד או השָׂטָן – ויצרה את החציל, שבערבית הוא בַּאדִ'נְגַ'אן, כלומר ביצי-השטן (שלפי יוצרי הערבית, כנראה שונות מאוד בגודלן ובצבען מאלה של הגבר המצוי). כינוי זה ניתן גם לצמח הדוּדאים, המככב בסיפורי מכשפות – וגם בתחום האון הגברי והפוריות. והאם גם ה-aubergine, צורה אירופאית אחרת לחצילים, היא יוצאת חלציו של השטן? כן! הבַּאדִ'נְגַ'אן הערבי עבר לקַטלאנית albergínia – וקיבלנו את ה-aubergine הצרפתית. ובאנגלית, האם חשבו לדעתכם על האנטומיה של השֵד או על המאכל בעל הקליפה הלבנה, כשקראו לחציל eggplant? האיטלקית העדיפה להתעלם מהֶקשרים אלה וקראה לחציל melanzana, מילה שגם בצידה סיפור מעניין: המקור הוא mela insana – תפוח חולה, לא-בריא בתרגום מילולי – מפני שכאשר הגיע הירק הלא-מוּכּר הזה לאירופה, אנשים אכלו אותו נא, כמו פרי, ונפגעו מן החומרים הרעילים שיש בו. בני הדורות הקודמים גם נתנו בירק הזה לא מעט סימנים רעים ובכלל זה שהוא גורם למלנכוליה. האם זה נכון? השֵד יודע…
קדמונינו חשו אי-נוחות בטפלם בביצה במובן של אֶשֶׁךְ, ובחרו במילה הארמית בֵּיעַ, "והשתמשו קצתם בצורה זו קצת מפני רגש של צניעות שנדמה שזה לא כל כך גס כמו השם ביצה לדבר הזה", כפי שמעיר בן-יהודה במילונו.
הביצה היא אוֹבַאלית (ovum ביצה בלטינית), סגלגלה, ולכן חדר העבודה של נשיא ארה"ב הוא המשרד הסגלגל, oval office – אבל הקשר לחציל הסגלגל הוא מקרי בלבד…
וכדי לסגור את המעגל נזכיר את מקום המיפגש של החציל והביצה, הלא הוא הסַבִּיח, אשר סביחאים מוסמכים אומרים כי אביו ומולידו היה רמת-גני, צביקה סביח חלבי, שבקיוסק הקטן שלו שברו רעבונם נהגי קו 63 במאכל השבת העיראקי, פיתה עם חציל, ביצה ועמבה, וכל השאר היסטוריה.
כתיבת תגובה