גלו מה מקור הביטוי ולמה אומרים "לשמה" בנקבה ולא "לשמו" בזכר.
מנחם: שלום, באולפן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון. מה פירוש "מתוך שלא לשמה בא לשמה" – שואל הספרן המשפטי אנדרי לֶ(י)בֶּר, שעלה מֵרומניה לפני 35 שנים. מה נשיב לו, רותי?
רותי: "כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה", אומרת המשנה במסכת אבות, בשמו של רבי מאיר. עוסק בתורה לשמה, כלומר עוסק בה מתוך עניין בה עצמה ולא כדי להרוויח מן הלימוד הזה. אמנם הרֶווח מובטח לו, אבל התנאי הוא שלא הוא יהיה המניע. וּלְמה יזכה העוסק בתורה לשמה? המשנה פורטת את הרווח לפרטים – הוא ייקרא רֵע, אהוב ואוהב, ענו, צדיק, ישר ונאמן. רווח לא מבוטל. התלמוד הבבלי מתרכז דווקא במי שעוסק בתורה שלא לשמה – כדי להרוויח, ואומר: "מתוך שלא לשמה בא לשמה": "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". כך כתוב בשבעה מקומות בתלמוד. כלומר גם אם בראשית הדרך יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, סופו שיתעניין בה ויעסוק בה לשמה. התלמוד הירושלמי מנסח את הרעיון הזה ניסוח שונה מעט: "לְמד תורה שלא לשמה" הוא אומר, "שמתוך שלא לשמה את בא לשמה".
וגם היום אפשר למשוך את לב הלומד בדברים חיצוניים ובהנאות נלוות, בתקווה שבסופו של דבר יתעניין בתוכן: מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. ואף על פי שמדובר בלימוד כלשהו, נאמר גם היום "לשמה" – צורת נקבה, מפני שמקור האמירה בלימוד התורה.
מנחם: תודה לך, רא"ר, ותודה לאנדרי על שאלתו.
כתיבת תגובה