על מנהג קריאת שמות פרטיים של יהודי אתיופיה ועל השם מוֹלה שקשור למילה העברית מלא.
מנחם: שלום, כאן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון – לקראת יום ירושלים אנחנו מארחים את עמיתנו איינאו פַרֶדֶה סַנְבֶטוּ.
רותי: יום ירושלים הוא גם יום האזכרה לעולי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. ירושלים סימלה אצלם תמיד את הכמיהה לארץ ישראל. את רגשותיהם ואת ההיסטוריה שלהם בני העדה נוהגים לבטא גם בַּשמות שהם נותנים לילדיהם – איינאו, גם הקשר לירושלים התבטא בשמות פרטיים?
איינאו: כן. למשל, בת דודי שנולדה באתיופיה על סף העלייה לארץ נקראה – ירוס, קיצור של ירוסלם.
רותי: אני מבינה שהשמות נושאים משמעות היסטורית – כללית או משפחתית.
איינאו: נכון, השם מוֹלה למשל, פירושו שובע – גם מבחינת התזונה וגם מבחינה השלמות המשפחתית – הוא קיבל את השם כי נולד אחרי חמש בנות.
רותי: השם מוללא קשור למילה העברית מלא – הלוא העברית והאמהרית שפות קרובות. מה עוד מאפיין את השמות הפרטיים?
איינאו: בדרך כלל האדם מקבל שמות נוספים במשך חייו. למשל כלה מקבלת שם ביום החתונה, מהורי החתן. דוגמה אחרת של שם בעל משמעות: מוטביינור – לו רק יחיה! זה שם שנתנו לילד יפה במיוחד, כדי שלא יקרה לו שום דבר רע.
רותי: אני מבינה שלא נהוג לבחור שם מתוך רשימה, אלא להמציא שם לפי הנסיבות.
איינאו: נכון. אמנם יש גם שמות מן המקורות, כמו אברהם, יצחק, אבל אם אתם פוגשים עולה מאתיופיה שיש לו שם עברי, סביר מאוד שנתנו לו את השם אנשי הסוכנות ומשרד הפנים כדי להקל על עצמם. מבחינת העולים זה היה טשטוש של הזהות העצמית, ולהורים היה קשה לקרוא לילדיהם.
רותי: ובאמת בני הדור הצעיר הגדלים בארץ חוזרים לשמות שקיבלו מהוריהם.
מנחם: תודה לך רות אלמגור-רמון, ותודה לך איינאו, לשעבר אוריאל.
כתיבת תגובה