על צירופי סמיכות והתאמת הפועל לגרעין הצירוף.

מנחם: כך פתח יצחק רבין, זיכרונו לברכה, את נאומו האחרון בעצרת השלום. כאן מנחם פרי ורא"ר. "מרבית העם רוצֶה בַּשלום", אמר יצחק רבין – איך אפשר להסביר כאן את בחירתו בלשון זכר – רוצה?

רותי:  המילים "מרבית העם" הן צירוף של סמיכות – המרבית של העם. בדרך כלל מתאימים את החלקים המתחברים לצירוף כזה – אל המילה הראשונה שלו, כי היא גרעין הביטוי כולו. למשל: 'מנהיג האומה דיבר', ולא "מנהיג האומה דיברה".

אבל יש צירופים שבהם דווקא המילה השנייה היא הגרעין, למשל: מקצת המשתתפים. ההיגיון אומר: מקצת המשתתפים התנגדו. משתתפים – התנגדו. כך מתנהגים גם 'רוב' ו'מרבית': 'רוב המשתתפים תמכו', הגיוני יותר מֵ"רוב המשתתפים תמך". המשתתפים הם שתמכו. וגם: מרבית המשתתפים תמכו.

אמנם גם הניסוחים: "רוב המשתתפים תמך" ו"מרבית המשתתפים תמכה" – אינם נחשבים לשיבוש, אבל בדרך כלל אין בהם היגיון.

ויפה אמר יצחק רבין בנאומו: "מרבית העם רוצֶה בַּשלום. ולסיום נאמר משהו על "רוצֶה בַּשלום". רוצה שלום משמעו – חפץ שלום, אבל רוצה בַּשלום פירושו בוחר בשלום: "וַיִּבְחַר ה'… בִּי מִכֹּל בֵּית אָבִי", אמר דוד המלך, ואחר כך: "בִּי רָצָה לְהַמְלִיךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל". בי רצה – בי בחר. "מרבית העם רוצה בַּשלום" – בוחר בשלום.

מנחם: רא"ר – תודה רבה. שבע-עשרה שנים להירצחו של יצחק רבין, ראש הממשלה החמישי של מדינת ישראל.