משטר צנע – על פירוש המילה צנע והקשר שלה לצנוע, צנעה.
מנחם: שלום לרות אלמגור-רמון. כאן מנחם פרי. לפני שלושים ושלוש שנים הלך לעולמו דב יוסף, שר בממשלות ישראל הראשונות, ובתפקידו הנודע ביותר – שר האספקה והקיצוב בממשלה הראשונה, אשר הכריזה עם בוא העולים הרבים מאירופה על משטר הצנע – מהו צנע, רותי?
רותי: צנע משמעו הסתפקות במועט, במשקלם של טבע וקבע, ועוד שמות רבים, והוא משורש המילים צנוע וצנעה – שורש שעיקרו בריחה מהתבלטות, ויש בו ענווה והסתתרות, ומכאן גם הסתפקות במועט. הצנוע והמצטנע מבקשים שלא להתבלט, נוהג בענווה, וספר משלי אף קושר את הצניעות לחכמה: "אֶת צְנוּעִים חָכְמָה", הוא אומר – עם הצנועים החכמה.
דרך אחרת לומר, בלשון המקרא, צנוע, היא: נחבא אל הכלים: כשביקשו להמליך את שאול, מצאו אותו "נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים". ייתכן ששם היו כלים של ממש, חפצים, ושאול התחבא ביניהם, אבל הביטוי הפך לסמל של צניעות, וכך מתקשרת הצניעות אל הצנעה – סתר, חשאיות: "דברים שבצנעה" בלשון התלמוד הם דברים שאדם עושה שלא בְּציבור.
צנעה – מארמית, ושם היא כתובה באל"ף בסוף, והיא ממין זכר. המקבילה הדקדוקית העברית של צנעא הארמית היא צנע, כשם שהמקבילה העברית של קִמחא היא קמח, ובה בחרו בעברית החדשה לקרוא למשטר ההסתפקות במועט שגזרה על עצמה מדינת ישראל בראשית קיומה, ועליה דיבר דב יוסף.
מנחם: רא"ר – תודה רבה.
כתיבת תגובה