על צמדי מילים וגזר דינן (פרשת צו)

צמדי מילים – אחד בזכר ואחד בנקבה!

בפרשת צו כתוב: זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּח.

המילה מוקדה מופיעה במקרא רק כאן, ומשמעה מדורה, משורש י-ק-ד, כגון אש יוקדת.

אנחנו מכירים את המילה בצורה מוקד – וגם מוקד מופיעה במקרא. יש שהסבירו שמוקדה = המוקד שלה, והמפיק שהיה אמור להיות בה"א נשמט, כמו בתקדימים אחרים: וּשְׂעָרָה לֹא הָפַךְ לָבָן – במקום ושערהּ.

אבל יש המסבירים שמוקדה היא צורה אחרת של מוקד, כלומר מוקד-מוקדה הם צמד מילים בזכר ובנקבה ובאותה המשמעות, כמו במקרים אחרים במקרא: 

שיר-שירה, צדק-צדקה, חוק-חוקה, צַר ומָצוֹק–צרה ומצוּקה.

בעברית ימינו במקרים האלה לפעמים משמשת רק צורה אחת, כמו: מוקד, ולפעמים שתי המילים משמשות אבל בבידול במשמעות, כמו: שיר, שירה; חוק, חוקה; צדק, צדקה.