על מקור הביטוי "בא כשמן בעצמותיו".
"בטקס שיבחו את המשורר הצעיר על שיריו, והדברים באו כשמן בעצמותיו". היום "בא כשמן בעצמותיו" – משמעותו חיובית. הדבר נעם לו מאוד, כאילו סכו את גופו בשמן.
הסיכה בשמן הייתה נהוגה בימי קדם: "כי כן ימלאו ימי מרוקיהן שישה חודשים בשמן המור", כתוב על המועמדות לתואר 'מלכת היופי' בתחרות שאורגנה לכבוד המלך אחשוורוש.
וכשבירך משה את כל שבטי ישראל לפני מותו איחל לבני שבט אשר, שנחלתם תהיה עשירה בשמן עד כדי כך שהשמן יספיק לא רק לסוך בו את הרגליים אלא אף לטבול אותן בתוכו.
ואם כן השמן נחשב אז חומר מרפא ומעדן.
ואולם במקור כתוב הביטוי "בא כַּשמן בעצמותיו" בהקשר שלילי. באחד ממזמורי תהלים המחבר מקלל את הרשע קללות נמרצות, ובין השאר אומר: "וַיִלבש קללה כמדו ותבוא כַּמים בקרבו וכַשמן בעצמותיו". הקללה דבקה ברשע כמו בגד לגוף, נספגה בגופו כמו מים ובעצמותיו כמו שמן. ההקשר שלילי, אבל תכונת השמן טובה.
גם היום יש שסכים את גופם בשמן ממש או חשים כאילו סכו את גופם בשמן, כשהם שומעים בשורה טובה או מחמאה.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה