וגם: על סוגיית יידוע ראשי תיבות (חבר הכנסת = הח"כ או חה"כ), ועל שם קיבוצי – למה אנחנו אומרים "אורז ועדשים, בצל וקישואים": מתי ביחיד (אורז, בצל) ומתי ברבים (עדשים וקישואים). שתי נשות האקדמיה ללשון בהרצאות על עניינים מעולם הלשון
גלו מה ההיגיון בזכר ונקבה בדברים שאין בהם רוח חיים
מלוּוים בתפיסת עולם פמיניסטית, יש קולות המבקשים לשנות את העברית: לפנות לקהל מעורב בלשון "מתחילות" ולא "מתחילים", לבטל את המין הדקדוקי בעברית. בטור כאן אציג את הבעייתיות בקולות האלה, ואסמוך את דבריי על שלוש נשים, פמיניסטיות, העוסקות בשפה העברית
הרוסית שאלה מאיתנו אותיות לכתב שלה, אבל אנו שאלנו ממנה הרבה יותר – מילים, ביטויים, סיומות, ואפילו מבנים תחביריים שהיום נשמעים לנו טבעיים לחלוטין אבל הם מבית היוצר של אימא רוסית, כמו ילדים זה שמחה וספרים זה סטימצקי
למה יש מין דקדוקי למילים שאין בהן מין אמיתי, כמו שולחן? האם תמיד החלוקה היא לזכר ונקבה או שיש חלוקות אחרות? האם יש שפות שבהן ברירת המחדל היא נקבה ולא זכר והאם מעמד האישה מושפע מכך? על זאת ועוד בשיחה מיוחדת עם מי שגילתה חוקיות מעניינת בתחום המין הדקדוקי
© 2023 לשוניאדה — פועל על WordPress
Theme by Anders Noren — Up ↑