קטגוריה הפינות שלי
העברית המקראית שונה מהעברית שבפינו. בלשון המקרא השתמשו גם בצורות מיוחדות כדי לציין פעולות בזמן עתיד או בציווי, ומעט מהצורות האלה השתמרו בשירה של היום, כגון הָבָה נָגִילָה (=הַב, נָגִיל), כל שנבקש לוּ יְהִי (=יהיה)
ראש ההר, רגלי ההר, גב ההר, צלע ההר, בטן ההר – אלה רק דוגמות אחדות לשימוש מושאל של איברי גוף. כאן נדגמים שימושים אלה ואחרים, ואף נדון בתופעה
המילה שֵׁש היא מילה אחת ולה שלושה פירושים ממקורות שונים.
מה מקור המילים דקה ושנייה, והאם יש קשר בין דקה לדבר דק, ובין שנייה למילה שנייה כצורת נקבה של שֵנִי?
השעון מורה על 1:15, אבל כיצד מתרגמים את המספרים למילים? תלוי בשפה שבה מדברים. על דרכים שונות לציון השעה בשפות שונות
אחת ושישה אפסים מכונה מיליון. אבל כיצד מכונה אחת ותשעה אפסים – מיליארד או ביליון או טריליון? התשובה: תלוי היכן אתם גרים ובאיזו תקופה
האם יש כלל מה הצורה הנכונה: שבעה כדורים או שבעה כדור? שניים עשר חודשים או שניים עשר חודש? יש כלל מתי אומרים ברבים ומתי ביחיד? יש ויש, והוא כלל די פשוט
היא עשתה עוגה, השנייה עשתה מרק, השלישית עשתה חביתות. ההוא עשה עלייה, האחר עשה קידוש, ואנחנו נעשה סדר * על הפועל "עשה" כמילת-גג שאינה דורשת מאמץ מחשבתי
האם תמיד עֶשֶׂר משמעו עֶשֶׂר או שלעתים משמעותו אחרת? האם תמיד שֶׁבַע משמעו שבע? ומה עם מאה, אלף ורבבה? ומה קורה בלשון ימינו?
