גרידא – מה פשר המילה והאם היא קשורה לגירוד?

מדוע לא ציינתם את המקור מרש"י מסכת סנהדרין דף קיב עמוד א [ובמפורש כותב שאינו מלשון גירוד]
גרידי – בדל"ת – נמשכין, וכן גריס רבי בכוליה התלמוד: מגריד גריד, ונראה לי שהוא לשון גרידא, דמפרשינן יחיד על שם שהוא יחיד משוך ומופרש הוא מן הכל ואין לאחרים סביביו, ולשון ארמי הוא, ואין דומה לו בפסוק (ודומה לו) אבל גורדו ומעמידו על גלדו (ראש השנה כז, ב) הוא לשון עברי ודומה לו בפסוק (איוב ב) ויקח לו חרס להתגרד בו בדל"ת, ופירוש: לשון חטיטה, שמחטט וגורד בסכין או בכל דבר, וגורר ברי"ש לשון עברי הוא כמו (שבת כב, א): גורר אדם מטה כסא ושלחן, וכן (בבא בתרא פו, א): היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא.