על מקור המילים: מישוש, ממש, משיק, משושה, אנטנה.
ראו הוזהרתם: ה"רגע" הזה ממש אינו שומר נגיעה, ועניינו במישושים ובמשמושים למיניהם.
"וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא: וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" נאמר בסיפור גניבת הבכורה בידי יעקב, ותפקיד מרכזי בו היה לחוש המישוש של יצחק שזקַן "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת". המישוש, מן השורש מ-ש-ש, הוא פעולת הנגיעה באצבעות כדי לעמוד על טיבו ומהותו של אדם או חפץ. ממש כך – וגם המילה ממש היא משורש זה: מַמָּש הוא מה שאפשר למשש ביד. מאותו שורש ועולם תוכן גם הפועל לְמַשְׁמֵשׁ, שממנו נגזרו מַשְׁמְשָׁן וגם מְמַשְׁמְשָׁן, טבעו של מי שנוגע בכל דבר וממשש אותו. ומה יותר ממשי מדברים הנמצאים במלאי? בספרות השו"ת קראו שטר משמוש לרשימת מלאי, אִינְווֶנְטָר בלעז.
הנגיעות הקלות האלה, האיטיות, יצרו גם את הביטוי ממשמש ובא: "כיוון ששקעה החמה במוצאי שבת, התחיל החושך ממשמש ובא ונתיירא אדם הראשון" (מדרש רבה). ומאז החגים אצלנו תמיד ממשמשים ובאים, וגם מנדלי כתב על "ימי אבל וצום ובכי ממשמשים ובאים ליהודים בזה אחר זה, מתחילת ספירת העומר עד ימות הגשמים".
מי נוגע וממשש וגם מתפרנס מזה? המעסים, המסאז'יסטים. היה כבר מי שהציע לקרוא למסאז' מָשָׁשׁ, ולא רק שהצליל דומה והחידוש יפה – אלא שלפי גרסה אחת, המילה massage לקוחה מן הפועל הערבי משׂשׂ שהוא כמובן תאומו של משׁשׁ העברי.
ומי עוד נוגע-לא-נוגע? הקו המשיק למעגל. בתיעוד מכמני הלשון, שוב ושוב אנחנו מגיעים לכתבים הנפלאים בתחום המתמטיקה, שכתבו מלומדים יהודיים בימי הביניים שהתמודדו גם עם הצד המדעי וגם עם הצורך לחדש מונחים בעברית. מוֹשֵׁשׁ בלשונם מציין קו שנוגע בנקודה אחת, המשיק למעגל, והוא מתואר בצורה יפהפיה אצל אברהם בר-חייא, שחי בספרד במאה ה-12: "כל תבנית וכל צורה אשר לה קווים ישרים, אם אתה מעגֵל בתוכה עיגול שיהיה מוֹשֵש לצלעיה, ידוע הוא כי ריבוע חצי קוטר העיגול הזה במחצית כל צלעי הצורה ההיא היא תשבורתה [שטחה]". כך תיארו בעברית של אז את דרך החישוב של שטח הצורה שבה חסום מעגל!
העברית המודרנית העדיפה לקרוא לַקו המושֵש של ימי-הביניים קו מַשִּׁיק, כזה שנושֵק למעגל בנקודה אחת – וגם יצרה את המְשׁוֹשָׁה (ברבים מְשׁוֹשׁוֹת), איבר החישה של החרקים, וגם האנטנה המוכרת לנו ממכשירי-קשר, טלפונים ניידים ומכשירי טלוויזיה.
antenna (אנטנה) מנין? השימוש המודרני במילה החל עם ניסיונות התקשורת האלחוטית, אבל המילה הגיעה דווקא מן התחום הימי: antenna המקורית, בלטינית כמובן, היא התורן הגבוה שעליו נמתחו מפרשי הספינה. האיטלקי גוליילמו מרקוני, שאביו יעד לו קריירה של ימאי, היה הראשון להראות שמוֹט מתכת על תורן גבוה משפר מאוד את קליטת גלי הרדיו, ומצירוף של התורן הימי והקשר האלחוטי נולדה האנטנה המודרנית.
באנגלית, קוראים לאנטנה לעתים aerial שהוא קיצור ל- aerial antenna, אנטנה אווירית. האנטנות, כפי שידוע לכל, אינן חייבות להיות רק בצורה של עמוד גבוה; אלה של קליטת שידורי הלוויין למשל הן בצורת צלחת, ובאנגלית קוראים להן פשוט dish.
כתיבת תגובה