על מקור המילים: גבול, סְפָר, מֵצַר, בין המצרים.
ה"רגע" הזה עובר כל גבול – אבל עדיין נשאר במגבלות השפה, כדי שחלילה לא ניחשד בהסגת גבול (או השׂגת גבול; שניהם משמשים במקורות, והבלבול נמשך בלי גבול).
גבול, אומרים כמה חוקרי-לשון, הוא קרוב של המילים חבל וכבל, על שם החבל שהיה משמש לסימון גבול, או על שם חבל-המידה. אבל, מילון בן-יהודה גורס כי ההקשר הוא דווקא למילה הערבית גַ'בּל, הר, "יען ההרים הם הגבולים הטבעים". ומכאן, שמי שהולך על הג'בלאות, בעצם הולך על הגבול בין שני מישורים.
מן הגבול נוצרו החשבון המוגבל בבנק, והעירבון המוגבל (בע"מ) לצד שמותיהן של חברות, וההגבל העסקי (הקרטל) וכיוצא בהם. אבל אנחנו לא נגביל עצמנו למילה זו בלבד, ונצא מחוץ לגבולותיה אל אזורי הסְפָר – מילה שרווחה מאוד במדינת ישראל הצעירה – כאשר גם סְפָר, מילה שמקורה בארמית, פירושה גבול, תחום, וממנה נגזרו גם יישובי ספר. אומרת הגמרא: "לא כל העיירות ראויות לחומה, אלא עיר הסמוכה לספָר ראויה לחומה ושאינה סמוכה לספר אינה ראוייה לחומה". היום היו כותבים בוודאי "כיפת ברזל" במקום חומה. ועוד לפי התלמוד, "אין מגדלין כלבים ביישוב, אבל מגדלים אותן בעיירות הסמוכות לספר".
במקורות ישנה מילה נוספת לגבול: מֵצַר, והוא לא רק גבול בין ארץ לארץ, אלא מה שמבדיל בין שני דברים, למשל השמש היא מצר בין היום ובין הלילה. בַּר-מִצְרָא במשפט העברי הוא זה שיש לו שדה שגובל בשדהו של אחר, ולכן יש לו זכות-קדימה כאשר שכנו מתכוון למכור את שדהו. המצר, הגבול המשותף, מצא את דרכו גם לגיאומטריה, שם שתי זוויות שחולקות ביניהן צלע אחת, נקראות זוויות מֵצרניות. המצר התפתח גם לכיוון הגיאוגרפי, וכך קיבלנו את מצר גיברלטר, אותו מעבר צר שמפריד בין הים התיכון לאוקיינוס האטלנטי. ההתפתחות הלשונית היא חסרת-מצרים: היא הגיעה גם לתקופה הנקראת בין המְצרים, שלושת השבועות בין י"ז בתמוז ועד ט' באב, מיום הבקעת החומה לחורבן המקדש, וזה בעקבות מגילת איכה: "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". מכאן המצוקה שבה נמצא אדם המכוּנָה מצר, ומכאן הפסוק הידוע מתהלים "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ".
והנה עוד הקשר מרתק: גְּבַל – מילולית: עיר-גבול – היה שמה העברי-פניקי של עיר נמל פניקית, במקום שהיום נמצאת העיירה ג'בייל בלבנון, וממנה גם יצאו לימים מקימי העיר בִּנְת-ג'בייל. כך אמר הנביא יחזקאל על יושבי העיר: "זִקְנֵי גְבַל וַחֲכָמֶיהָ הָיוּ בָךְ מַחֲזִיקֵי בִּדְקֵךְ כָּל אֳנִיּוֹת הַיָּם וּמַלָּחֵיהֶם הָיוּ בָךְ לַעֲרֹב מַעֲרָבֵךְ". על דרך הדמיון הצלילי, היוונים הקדמונים הפכו את גבל ל-Biblos, וכמכיוון שדרך עיר-נמל זו הם קיבלו ממצרים את הפפירוס ששימש אותם לכתיבה, biblion ביוונית הוא הנייר, המגילה – ומכאן היתה הדרך קצרה ל-biblia, אוסף של כתבים, הלא הוא התנ"ך!
ובעוד אנו מצֵרים על כך שהשם מצרים אינו מלמד על שנֵי מְצרים (אין קשר; פשוט זהו שמה), בכל זאת מצאנו את הקשר בין מצרים, בַּת-מִצרא של ישראל, ובין הגבול. צריך רק להשגיח שהיא לא תסיג/תשיג גבול, ותבין שיש גבול לכל תעלול.
את גבולות הלועזית פרצנו כבר בהזדמנויות אחרות, ולכן רק תזכורת: על מדינות הגובלות זו בזו ייאמר באנגלית שהן confine, ו-confine (כשם-עצם) הוא גבול, באיטלקית למשל. והמקור הוא: con (עם) + fine (סוף, כמו fin בצרפתית, ומכאן גם finish ועוד). confinar בספרדית פירושו לכלוא, לאסור. שם המשפחה קוֹנְפִינוֹ שתמצאו אצל עדות הספרדים, פירושו אדם הנמצא בגלות או מאסר. הגבול יכול לקחת את מקורו המילולי גם מן ל-limen הלטיני, שממנו קיבלנו את ה-limited, את סאב-לימינל, וגם את הלימֶס, מערכת הביצורים שהגנה על גבולות האימפריה הרומית.
כתיבת תגובה