וכן על הצירופים: מחנה השמדה, מחנה מוות, מחנה ריכוז, הפתרון הסופי – לרגל יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה.
היום יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה לפי החלטת ארגון האומות המאוחדות לפי תשע שנים.
ביום הזה, 27 בינואר, שחרר הצבא האדום את מחנה המוות אושוויץ.
כאן רא"ר.
הצירופים "מחנה השמדה" וּ"מחנה מוות" מציינים בלשוננו את המחנות האיומים שהקימו הנאצים להפעלת מכונת ההשמדה שלהם.
Vernichtungslager קראו להם בגרמנית – מילה שיש בה, אם מפרקים אותה לרכיביה – מחנה של הפיכת ה'יש' ל'אין'. "מחנה השמדה" וכמוהו "מחנה מוות" – נטבעו במיוחד לתרגום המונח הזה.
לעומת זאת מילים וצירופים אחרים היו בלשון העברית מעיקרם, אבל לאחר שהחלו לשמש בַּהקשר של מערך ההשמדה הנאצי, דבק בהם ריח המשרפות, והם נעקרו מכל שימוש אחר.
"מחנה ריכוז" למשל – לולא שימושו לתיאור מעשי הנאצים היינו יכולים להשתמש בו אולי למקום ריכוז של חיילים לפני הצבתם ביחידותיהם, או בכל שימוש דומה לָזה. גם הצירוף "פתרון סופי", שנתבע בגרמית בוועידת וזה הידועה לשמצה, והוא קיצור של הביטוי "הפתרון הסופי של שאלת היהודים", איבד את קיומו בלשון העברית של ימינו בכל הקשר אחר.
והמילה שואה עצמה גם היא שייכת למחלקה הזאת: משמעה בתנ"ך שיממון וחורבן: "יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה", אומר צפניה הנביא. אבל היום אין שיממון ואין אסון שנוכל לקרוא לו 'שואה', מפני שהמילה נתייחדה לימי הזוועה שהביאו הנאצים ועוזריהם על היהודים.
כתיבת תגובה