על מקור המילים: חילוץ, חלוץ, חולצה, חלאס, פוחלץ.
האם החָלוּץ יאזור חלציו ויפשוט את החוּלצה? לפני כן הוא יחלוץ את נעליו וישים פעמיו לכיוון מושב חֶלֶץ שבדרום, ואנחנו ניזקק לחולֵץ טוב שישלוף את הפקק הלשוני.
לשורש ח-ל-ץ כמה משמעויות. הראשונה היא של משיכה, שחרור, הצלה. ממנה קיבלנו את כוחות החילוּץ ואת חולֵץ הפקקים. ממנה גם חליצת הנעל והסנדל, אשר נתנה את שמה לטקס החליצה שמבצעת אשה שאחִי בעלה המת אינו מוכן או אינו יכול לשאתה (לייבם אותה): היא חולצת את סנדלו של האיש וקוראת "ככה ייעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו" וגם: "ונקרא שמו בישראל בית חלוּץ הנַעַל". חוקר המילים ארנסט קליין מסמיך משמעות זו למילה חֲלִיצָא באשוּרית שפירושה חופשי. ויותר מכך: קרובה לה מילולית חַלַס שאנחנו מכירים בערבית, במובן של נגמר, הסתיים, ומכאן חַלַסַה שפירושו היה חופשי, היה טהור.
הפועל השני מאותו שורש משמעותו לחַזֵּק, לאמץ: "רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּמִצְותֶיךָ" נאמר בברכת-המזון לשבת. ובמובן קרוב גם מי שמַחֲלִיץ, או מְחַלֵּץ, עצמותיו, אוגר כוח ומתחזק. חֶלֶץ, כשם עצם, הוא היחיד של חֲלָצַיִם, אלה שאנחנו אוזרים כדי להגביר כוח וצאצאינו הם יוצאיהם. מן החלץ הזה טבע יוסף קלאוזנר את המילה חוּלְצָה, שלובשים אותה מעל החלציים. ומנין החלוּץ ההולך בראש המחנה, או להבדיל בהתקפה של קבוצת-כדורגל? החלוץ, כמו הפקק, נחלַץ, יצא מן המחנה והתייצב בראשו. והחלוצה, היא יכולה להיות גם מי שהלכה בראש וכבשה את השממה – וגם מי שעברה את טקס החליצה שהזכרנו. עכשיו, נותר רק לחַלֵּץ את מקור השם של מושב חֶלֶץ, לא רחוק מאשקלון. יישובים ערביים עוינים בתקופת מלחמת השחרור היו באיזור חוליקאת, וכשנהרסו נמצאו ליישובים שקמו במקומם שמות עבריים: כוכב מיכאל (כאוכבה), ברור-חיל (ברייר) וחֶלֶץ שמדרום לחוּליקאת, שהוא גם על שמו של חֶלֶץ הַפַּלְטִי, מגיבורי דוד המלך. בשנת 1955 חלץ נכנסה להיסטוריה בזכות באר-הנפט המסחרית הראשונה במדינת ישראל, אירוע שצויין בין השאר בשיר שבין מילותיו בנות-האלמוות: "רונו, אך עימדו בפרץ. על-אף ברזל, כבול, פוספט / תוציאו לחם מן הארץ, נפט תוציא כבר חוּליקאת."
אנחנו נחלצים מן החלוצים והנפט – ועוברים לחולצה, blouse באנגלית ובשפות אירופיות שונות, וגם לה מקור מעניין. blouse היא לא אחרת מאשר גלגול לשוני של העיר המצרית החשובה Pelusium שהיתה בקצה הדלתה של הנילוס, לא רחוק מפורט סעיד. העיר המסחרית הזו היתה ידועה מאוד בתעשיית הבדים שלה, ובייחוד פשתן משובח שגם נקרא linum Pelusiacum. ואם חשבתם שרק המצרים נהנו מן הבד הזה, טעות בידכם: אפילו כהן גדול שלנו, ביום הכיפורים, "בַּשַּׁחַר הָיָה לוֹבֵשׁ פְּלוּסִין שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה" כפי שמעידה המשנה במסכת יומא. ולפי פירוש ר' עובדיה מברטנורא "פלוסין- בּוּץ דק ויפה הבא מארץ רעמסס". קדמונינו הכירו היטב את העיר הזו במצרים, והיא נקראה בפיהם סִין, ולפי הנביא יחזקאל: "וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עַל סִין מָעוֹז מִצְרָיִם". מייד נחזור לבד ולמוצריו, אבל בקפיצה של אלפי שנים מפֶּלוּסיוּם המצרית – עוברים ישירות לאיזור בַּלוּזָה בסיני, שיבוש ערבי חינני של השם הקדום, שניתן לאותו איזור עתיר-קרבות במלחמות ישראל ומצרים.
חוזרים לתעשיית הטקסטיל, אשר לקחה כאמור את בד הפלוסין – והעבירה אותו לאריג plush, או peluche, שאותו אנו מכירים היטב מן הצעצועים הממולאים (כמו דוּבּי) העשויים בד רך, כעין קטיפה שעירה. באנגלית, הצעצועים האלה נקראים גם stuffed toy, צעצוע ממולא או מפוחלץ. ואם חשבתם שפוחלץ קשור לחולצה או לחילוץ, ההסבר של קליין ממש מפתיע: פֹּחַל ביחיד הוא שק שמניחים על גב הבהמה כדי לשאת משאות, ובדרך כלל יש שניים כאלה שיאוזנו היטב. המילה דומה מאוד למילה אכדית שמשמעותה אשך, ושני התיקים אכן דומים לשׂק אשכים. פֹּחַל ביחיד, פָּחֳלִין (מבטאים זאת פּוֹחוֹלִין) ברבים. ומאיפה הפוחלץ? במקור, פחלין ברבים אכן היו שני שקי-משא, אבל בעברית החדשה מישהו דימה אותם ל"שק ממולא" בחיה, פוחלץ בלשוננו. ומאיפה האות ץ? מכך שבטעות קראו את ין, האותיות האחרונות במילה פחלין, בתור האות ץ – והרי לך פוחלץ, שאין לו שום מקור לשוני "אמיתי"!
כתיבת תגובה