על מלחמת השפות בארץ – דברים מפי אליעזר על הגימנסיה העברית בליטא.
מנחם: שלום כאן מנחם פרי ורא"ר. לפני כשישה שבועות הלך לעולמו אחד מאורחינו ב"רגע של עברית", פרופסור אליעזר אייזִינבונד, בן 92, חניך הגימנסיה העברית בפּוניבז' שבליטא, פרופסור לפיזיולוגיה וּוטרינר – איש מרכז וֹולקני. את פינתנו היום נייחד לזכרו.
רותי: פרופ' אייזנבונד נתוודע אל העברית בילדותו בליטא. בקטע ששמענו הוא מדבר על התרגשותו כשקרא אז את "אהבת ציון" של מאפו. הוא עלה לארץ רק לאחר הסרת מסך הברזל: "בשנות החמישים והשישים" הוא כתב אלינו, "בהיותי מסוגר מעבר למסך הברזל, לא יכולתי לחלום שביום מן הימים, בערוב חיי, אוכל לדון ברדיו בשפה העברית. אהבתי את השפה עוד בהיותי זאטוט בגן הילדים". היום, במלאות מאה שנים למלחמת השפות בארץ, מעניין לקרוא את דבריו של אליעזר על הגימנסיה העברית בליטא: "על הקירות התנוססו כרזות 'עברי דבר עברית!'. "תלמידים ש'הפרו את הצו' נאלצו לעתים לשלם קנס – לקנות שני בולים של קרן קיימת לישראל". "עם בואי ארצה", הוא ממשיך, "אחת החוויות המרנינות שלי הייתה לשבת על ספסל בגן העיר ולצפות בילדים קטנים מפטפטים, צוחקים וצוהלים בעברית. אכן, העברית ניצחה ניצחון מוחץ! אך אל לנו לשכוח את מורשת התרבות היהודית העשירה ביידיש, ספניולית, ערבית ושפות אחרות." דבריו של פרופסור אליעזר אייזינבונד.
מנחם: יהי זכרו ברוך. תודה לך רא"ר.
כתיבת תגובה