על מקור המילים: פשר, מפשיר, פשרה, פשרן, פשרנות, אֶפשר, אבסולוטי.
כולם מדברים על פְּשָׁרָה טריטוריאלית אבל רק מעטים מבינים מה פִּשְרָהּ, ולכן היחסים בין הצדדים נשארים פּוֹשרים. הקשר המילולי הוא כמובן הפֵּשֶר וגם הפתרון.
המשמעות היסודית של פ-ש-ר היא התמוססות והפשרה של משהו שהיה קר וקפוא. מכאן מפשיר האדים במכונית, הפשרת השלגים בראשי ההרים וגם מים פושרים. ובהשאלה נאמר "נכווה בפושרין" על מי שהבין את הדברים כבר ברמז קל ואינו נזקק לכווייה ברותחין. לא רק קרח ומים מפשירים והולכים, אלא גם אנשים אשר בעימות משפטי או אחר מגיעים ביניהם להסכמה, לפשרה, אשר מטבע הדברים אינה לא לכאן ולא לכאן. במקורות משתמשים בפועל במשמעות זו גם כדי לציין התרה ושחרור מתביעה: פָּשַר או הִתְפַּשֵּׁר פירושו ניצַל ממנו, ולא דווקא בהסכם פשרה.
משמעות שאולה מן ההתמוססות וההפשרה הפיזית היא התרה ושחרור, ומכאן הפְּשָרָה שמגיעים אליה: "יפה כוח פשרה מכוח הדין, ששניים שדנו, בעלי דינין יכולים לחזור בהן, ושניים שפישרו אין בעלי דינין יכולין לחזור בהן", אומר ר' שמעון בן גמליאל, והדברים תקֵפים גם בימינו: הם מסבירים מדוע השופטים מאיצים בבעלי הדין להגיע לפשרה ולא להיזקק להכרעת בית המשפט.
פַשְׁרָן היה בעבר דַּיָן, מי שמפשֵר בין בעלי-דין – היום רווח המונח מְגַשֵּׁר – וכיום, וזה נכתב כבר במילון בן-יהודה, המילה פשרן היא במשמעות של מי שדרכו להסכים לפשרות ולוויתורים, ופשרנוּת היא תכונת הפשרן.
ומהו הפֵשֶׁר של כל אלה? גם הוא בא מכך שמישהו התיר ושחרר את הבעיה ומצא את פשר העניין. ולא רק פָּשַׁר – אלא גם פָּתַר. והקשר הוא לא רק ענייני אלא גם לשוני, ובן-יהודה אומר במילונו: "השורשים פשר ופתר שווים הם בעיקר הוראתם, שהיא התרת דבר מוחש או מופשט". ולדעתו, הקשר הזה חזק כל כך שאין צורך להיזקק לתופעה המוכרת של החילופים השכיחים בעברית בין האותיות ת' ו-ש'. זכרו, כי יוסף פתר את חלומותיו של מלך מצרים – ואילו ספרו של אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד נקרא "פשר החלומות". מילה לא מקובלת היום, אך תמצאו אותה במילון, היא פִּשְׁרוֹן, במשמעות זהה למילה פִּתְרוֹן.
מעניין, כי הקשרים מעין אלה תמצאו גם בלשונות אחרות: מן הפועל הלטינית solvere יצרו לשונות אירופה (במקרה הזה באנגלית, אבל גם באחרות), גם הפתרון solution, ואותה מילה עצמה לתמיסה. to solve פירושו לפתור וגם להמיס, וגם to dissolve הוא להמיס. ומאותה משפחה, כפי שכבר צויין כאן בעבר, אבסולוטי שהוא מן הלטינית absolvere, להפריד, לפרק. השליט האבסולוטי הוא זה שמופרד ומנותק מהתחייבויות. את ההפשרה וההמסה תפגשו כבר במקומות אחרים, שגם הם כבר הוזכרו כאן בעבר: to melt באנגלית פירושו להמיס, meltdown היא ההמסה של ליבת כור גרעיני בעת תקלה
ו-Schmalz הגרמנית והאידית היא שומן מותך ונוזלי, שנדד לשם התואר שמאלצי.
אבל, כשזה מגיע לפשרה, המונח המקובל בלשונות העולם הוא compromise, שהוא צירוף של con+promise, כלומר זוהי הבטחה משותפת, התחייבות של שני הצדדים שיקבלו עליהם את מה שיקבע המגשר המפשר.
האם כל זה אפשרי – כלומר, האם גם המילה אֶפְשר מקורה בשורש פ-ש-ר? בן-יהודה גורס שכן, וחוקר המילים קליין דוחה את האפשרות. אולי נציע להם פשרה?
כתיבת תגובה