נאבד לי המפתח או אבד לי המפתח – גלו מה הצורה הטובה.
מנחם: "להיאבד ברוח" קרא דורון מֶדָלִי לשירו – שמענו קטע מן (את) הפזמון מפי עומר אדם.
להיאבד – פירושו להיעלם, וצורת העבר היא נאבד. אני זוכר שבילדותנו, ממש הִטיפו לנו שלא לומר 'נאבד' אלא רק 'אבד', ואם כך היה צריך לומר: לֹאבד ברוח, או ללכת לאיבוד. מה נכון?
רותי: כן גם אותי לימדו לומר: הכסף אבד לי, ולא נאבד, ויש בזה היגיון, שהרי האתונות אבדו לשאול, ולא נאבדו, והקיקיון של יונה "בִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד". אבל בלשון חכמים – לשון המשנה, התלמודים והמדרשים, נוצרה גם הצורה 'נאבד': מסכת גיטין בתלמוד, למשל, מדברת על "גט שנאבד", ובמדרש, לצד "אבד מן העולם", מוצאים הרבה "נאבד מן העולם".
עגנון, שלשון התקופה הזאת הייתה אהובה עליו, כותב בספרו 'אורח נטה ללון': "נאבד המפתח ואיני יכול ליכנס וללמוד". ובמדרש מוצאים אפילו את המילה 'להיאבד' עצמה. בילקוט שמעוני כתוב על בני ישראל: "ראויים היו הללו להאבד כסוסיו של פרעה". בדיוק כמו 'להיאבד ברוח' שכתב דורון מֶדָלִי ושר עומר אדם.
מנחם: תודה רבה לרות אלמגור-רמון.
כתיבת תגובה