גלו מה ההבדל בין "משנכס אדר" ובין "כשנכנס אדר".
מנחם: שלום לרות אלמגור-רמון. כאן מנחם פרי, ביום שישי נכנס אדר, ומשנכנס אדר…
רותי: מרבין בשמחה, כמובן. והמשפט הזה כתוב במסכת תענית דווקא, העוסקת בדיני תשעה באב. התלמוד מביא פעמים רבות ניגודים זה לצד זה כדי להקל על הזיכרון. בעידן הטרום-גוגלי ואפילו טרום קונקורדנציות ושאר ספרי חיפוש הייתה חשיבות רבה לשיטות זכירה, ואחת השיטות היא אמירת דברים דומים במבנם ומנוגדים בתוכנם זה ליד זה. וכך כתוב שם, במסכת תענית: "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה".
מנחם: ויש הבדל בין מִשנכנס ל- כְּשנכנס? למה בעצם לא אמרו: כשנכנס אדר מרבין בשמחה?
רותי: כן, יש הבדל דק: כשנכנס – באותו רגע או באותו זמן שבו נכנס. אילו היינו מצווים לשמוח ביום שבו אדר נכנס, היה הניסוח: כשנכנס אדר. אבל מאחר שהשמחה שורה מרגע שנכנס אדר ועד פורים, בהפוגה קלה ביום תענית אסתר, הניסוח הוא: משנכנס… "מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית"? שואלים במסכת ברכות במשנה, והתשובה שם: "מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן". כלומר מאותו רגע שבו אדם יכול להבחין בין צבע תכלת לבין צבע לבן אפשר לקבוע שהלילה התחלף ביום והגיע זמן קריאת שמע. משיכיר – מרגע שיוכל להכיר, להבחין – יש כאן עניין מתמשך – מאותו רגע ואילך. וגם היום יפה להבחין בין 'כש-' או 'כאשר' ל- 'מש-'. למשל: "כשתוגש התביעה יוזמנו העדים", ולא: "משתוגש", מפני שהזמנת העדים איננה אירוע מתמשך אל אירוע נקודתי: באותו רגע שתוגש – יוזמנו ולא: מאותו רגע ואילך. ואילו שמחת אדר מתמשכת: משנכנס אדר מרבין בשמחה.
מנחם: רא"ר – תודה רבה, ואדר מלא שמחה.
כתיבת תגובה