על מקור המילה צוער והמשמעויות שלה במהלך השנים.
מנחם: שלום, כאן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון, והיום נדבר על צוערים – הצוערים מימי קדם וחבריהם בני ימינו. מהו צוער, רותי?
רותי: אני אפתח בהבאת דבריו של זכריה הנביא הקשורים בקעקוע שלטונם של נביאי השקר – רועי השקר: "הַךְ אֶת הָרֹעֶה וּתְפוּצֶיןָ הַצֹּאן וַהֲשִׁבֹתִי יָדִי עַל הַצֹּעֲרִים" – הוא אומר, ומצייר תמונה של עדר שרועיו, צאנו וצועריו נפוצים לכל עבר. ברור לכל המפרשים שצוערים מציינים הקטנה, משורש המילים צעיר, 'למצער' – לזמן קצר – והיום 'לכל הפחות', ו"יצעָרו", בלשונו של ירמיהו – שפירושו יתמעטו. על מה חלה ההקטנה בתמונת הרועים של זכריה? על הצאן – הצעירים שבהם – גם הם לא יימלטו מכליה, או, על הצעירים שברועים, במנהיגים. במשמעות הזאת – רועה מתלמד – המילה צוער נמצאת גם במדרש. ובמשנה "צוערי הלוויים" הם פרחי הלוויים – הלוויים שבדרך. מכאן חודש בלשון ימינו – צוער – פרח קצונה – קדט, וגם – חניך בקורס של משרד החוץ להכנת דיפלומטים. ועוד לפני קום המדינה – בשנת 1942 – הֶחיה ועד הלשון את המילה 'צוער' במשמעותה הראשונה והגדיר אותה: "ילד העוזר על יד הרועה". אבל לפני עשר שנים חידשה האקדמיה ללשון העברית – צוער, ובגרסה ארוכה יותר: רופא-צוער – סטאז'ר ברפואה – העושה את ההתמחות הכללית – לקראת קבלת רישיון הרפואה, ולפני ההתמחות המקצועית בענף רפואה כלשהו. במקום סטאז'ר מזומנת לנו מעתה המילה צוער, או: רופא צוער. תחילה צוער, אחר כך מתמחה – כבר דוקטור – ובסוף הדרך – רופא מומחה.
מנחם: תודה רבה לרא"ר.

כתיבת תגובה