אחת לתמיד:- הסבר מקיף על מספר סתמי – מה מוגדר סתמי, למה הוא מוגדר כך ולמה הוא בנקבה דווקא.
@yiramne סוף סוף תבינו מה הסיפור של המספר הסתמי #לומדים_עם_טיקטוק #לומדיםעםטיקטוק #לשון #עברית #השפה_העברית #דקדוק #מספרסתמי #בגרותבלשון #מספר #שםהמספר #מספרים #זכר #נקבה
תמלול:
בה"ד אחת ולא בה"ד אחד
למה אחת ולא אחד? הרי מדובר בבסיס – מין זכר (בה"ד – בסיס הדרכה)? על ההיגיון מאחורי המספר הסתמי בסרטון שלפניכם.
בעברית מתאימים את המין הדקדוקי של מה שסופרים לשם המספר המתאים לו:
- שלושה ילדים (ילדים – זכר, ולכן: שלושה – זכר)
- שלוש ילדות (ילדות – נקבה ולכן שלוש גם בנקבה)
פה אני מונה את הילדים או את הילדות.
אבל במספר סתמי לא מונים את האובייקט אלא רק קוראים לו בשם. תבינו מההסבר:
עמוד 5 בספר – הוא אינו חייב להיות העמוד החמישי בהכרח אלא זהו העמוד שהחליטו למספר אותו כעמוד חמש. יש ספרים שאינם ממספרים את העמודים הראשונים או שממספרים בספרות רומיות או באותיות עבריות (א, ב וכו'), ובשלב מסוים – אולי אחרי ההקדמה או המבוא – עוברים למספרים, היכן שממש מתחיל הפרק הראשון.
כך גם במספר הפרק. פרק שש אינו בהכרח הפרק השישי כי אולי היה פרק מבוא שלא נכלל פה.
גם בקווי אוטובוס לא באמת סופרים את הקווים – קו 18 אינו בהכרח שהיו 17 קווים לפניו אלא זה המספר שנתנו לו. גם אם יש סיבה היסטורית לשם, מבחינתנו כשאנחנו אומרים קו 18 זה לא קו שמציין שלפניו היו 17 קווים אלא זה השם של הקו.
כך גם בה"ד 1 – האם זה היה הבסיס הראשון בהכרח? אולי, ממה שהבנתי היסטורית התשובה היא לא. אבל גם אם כן, כרגע המספר מנותק מהקשר: אני קורא לו אחת לא כי הוא הראשון אלא כי זה שמו.
אגב, מלמדים שכדי לזהות מספר סתמי – אם אפשר לשבץ את המילה "מספר" זה מספר סתמי.
למשל:
- עמוד 5 = עמוד מספר 5
- קו 18 – קו מספר 18
מה ההיגיון בזה? דומה למה שאמרנו: ברגע שאני יכול להוסיף את המילה "מספר" זה מראה שאני לא סופר את האובייקט עצמו אלא רק קורא לו בשם.
אם אני כותב על הלוח: 15 – לא ספרתי ארבעה עשר מספרים לפניו אלא ציינתי את המספר שמדובר בו כעת – חמש עשרה (מספר חמש עשרה). כך גם: עמוד 50 (עמוד מספר 50) – לא ספרתי ארבעים ותשעה מספרים לפניו אלא זה העמוד שאני נמצא בו.
תשאלו: אז למה דווקא מספר סתמי בנקבה? מה ההיגיון?
באמת לא הכרחי שמספר סתמי יהיה בנקבה אבל ככה נקבע. עובדה שזה לא הכרחי אפשר למצוא בכתב העת "לשוננו", מבית האקדמיה ללשון, שבכרכים הראשונים מופיע: "כרך שישה עשר" ולא "שש עשרה" כמו שהיינו מצפים היום. כלומר יחסית הקביעה שמספר סתמי בנקבה היא החלטה חדשה, וכנראה היא הושפעה ממקומות במקורות שיש ספירה סתמית כמו בספירה של הכהן הגדול ביום הכיפורים: "וכך היה מונה: אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלוש, אחת וארבע" וכו'.
אבל כנראה הסיבה לשימוש בנקבה היא סיבה טכנית של נוחות: שם המספר בנקבה פשוט קצר יותר.
מתוך למד לשונך שבט-אדר תשמ"ו:
המספר, שכל עניינו לשמש ציון לשם העצם, ואינו בא לצורך ספירה א לציון כמות בעצמים שלפניו – מספר כזה נזכר בלשון נקבה:
בית שבע-עשרה [זה מספר הבית, גם אם אין לפניו שישה-עשר בתים], עמוד שלושים ושתיים [גם אם נתלשו דפים עד עמוד זה]\ אוטובוס שבע [ויכול הוא להגיע ראשון וגם עשירי]
כתיבת תגובה