הממצאים מפתיעים: "רוב המזרחים שאינם יוצאי ספרד מימשו את הדגש החזק כמכפל ורוב המזרחים מיוצאי ספרד, בעיקר דוברי לאדינו, לא הגו מכפל".
העניין קצת מסובך, ואני מקווה שאצליח להבהיר את העניין:
נראה שילין משתמש – באופן לא מדויק – לסירוגין במילים "ספרדית" ו"מזרחית". אפשר לחלק את העדות הלא אשכנזיות לשלושה גושים: תימנים, יוצאי אסיה ואפריקה (למעט התימנים), יוצאי אירופה מצאצאי גולי ספרד. אפשר לכנות את כולם "מזרחים", וברור שאין כינוי זה מדויק (ספרד נמצאת דווקא במערב) או "ספרדים" (עוד פחות מדויק – מה ליוצאי עירק, למשל, ולספרד)?.
ומבחינת ההגייה: רוב המזרחים שאינם יוצאי ספרד מימשו את הדגש החזק כמכפל, לפחות בקריאת התורה ובתפילה – כך מצרים, עירקים, סורים, מרוקאים וכמובן תימנים.
רוב המזרחים מיוצאי ספרד, בעיקר דוברי לאדינו, לא הגו מכפל: תורכים, יוונים, הולנדים-פורטוגזים. תוכלי לעיין על כל זה בערך Pronunciations of Hebrew באנציקלופדיה יודאיקה כרך 13, שכתבו שלמה מורג.
אשר לילין: ראשית הוא אינו מבחין בין "מזרחי" ל"ספרדי", ולכן כשהוא אומר שאינם מממשים את הדגש, הוא עשוי להתכוון ל"ספרדים" במובן הצר, כפי שהסברתי. במקומות שברור שהוא מתכוון ליוצאי אסיה ואפריקה, אולי כיוון לדיבורם השוטף בעברית, שבו לא תמיד מימשו את המכפל (כנראה בהשפעת שכניהם האשכנזים).
כתיבת תגובה