על המין הדקדוקי של נר בלשון חז"ל, על הגיית המילה גרוגרות והמילה תחווה (היא תחווה קידה).
השאלה:
בהמשך לשיחתנו – אשמח לעזרתך בנושאים הללו:
זה מה שהעליתי בבדיקותיי:
לעניין נר: על פי אלקיים, נר הוא זכר הן במקרא הן בל"ח. מכאן שבנידון דידן הניקוד שמונָה הוא הצפוי, והצורה אחת תוסבר כחוסר ההקפדה בהתאמת מין המספר, כפי שדיברנו. גם במסירת המילון ההיסטורי למקום הזה הגרסה היא אחת. הרב עמר מתקן את גרסת דפוס וילנא וגורס אחד. נראה לי שלתלמידים – כדי שלא לבלבלם – אפשר לנקוט את הגרסה הזאת.
לעניין גרוגרות: כיוון שהאקדמיה ללשון לא הוציאה שם זה מן הכלל, יש לנקוט את הריבוי הרגיל – בקמץ לפני צורן הריבוי, על אף הניקודים בכתבי היד; ראה את הכלל ואת היוצאים בעמ' 39 בחוברת. כך ניקדו גם ב"מילון ההווה".
לעניין תחווה קידה – נדמה לי שבשיחתנו שנינו התבלבלנו קצת (ומה נדרוש מתלמידינו?…). המבוכה קיימת בבניין קל, ושם באמת קבעה האקדמיה במפורש ש"בפועלי ל"י שפ' הפועל שלהם היא ה"ח – אותיות ית"ן מנוקדות בסגול או בפתח, כגון יֶהֱמֶה, יַחֲנֶה" (עמ' 56 בחוברת). אבל כאן בהפעיל עסקינן, ובזה אית"ן בעתיד תמיד בפתח (השווה בשלמים: יַלְבִּישׁ); ולכן: תַּחֲוֶה (או תַּחְוֶה).
כתיבת תגובה