כוחם התחבירי-פיסוקי של טעמי המקרא השונים.
ישראל ייבין בספרו החשוב "המסורה למקרא" (מומלץ לכל המכותבים!) דן בצורה ברורה בטעמים האלה מבחינת כוחם התחבירי-פיסוקי. תורף דבריו: שמו המקורי של "קרני פרה" היה "פזר גדול", והוא, כמו הפזר הרגיל "הקטן", משמש מפסיק קטן בתחומי רביע, פשטא, תביר או זרקא. הירח בן יומו הוא משרתו (במקורו היה קרוי "גלגל"). ראו אצלו גם ניסיונות קדומים להסביר למה בא ב-16 מקומות בתנ"ך פזר גדול במקום פזר קטן.
ב-14 מקומות בתנ"ך יש לטיפחא שני משרתים: דרגא ומירכא כפולה. ראו עוד התניות להופעתו בספר הנ"ל.
אשר לנגינה: אני רק יכול להוסיף שבספרו של י"ל נאמן "צלילי המקרא", תל אביב תשט"ו (אגב, בנו, המורה חיים נאמן, לימד אותי טעמי המקרא בנערותי, ואני אסיר תודה לו) הוא כותב על כך: " לפי המסורת שבידנו, נעימתו היא הרכב של נעימות תלישא קטנה וגדולה גם יחד, וכן הם אמנם דברי ר' אליהו בחור – – – ויש דורשים לכַלל בו גם את נעימת פזר – – – וככה בסלסול יסולסל" – וכאן הוא מביא את תווי הנגינה.
גם למירכא כפולה יש לו מנגינה (והיא שגורה על פי מפי בנו). למעוניין אוכל לספק את שמות הצלילים.
כתיבת תגובה