אתם סומכים עליי? (פרשת בהעלותך)

סָמַך ידו או סמך ידיו על- מציין במקרא הישענותה פיזית-ממשית של היד או הידיים, בעיקר על ראש הקורבן, כמו: וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל, וגם על אדם במסגרת הסמכתו לתפקיד, כמו: קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן… וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו. 

ומכאן בלשון ימינו גם "אני סומך/מסתמך עליו" – כלומר אני נשען עליו במובן בוטח בו.

עם הזמן הפך הביטוי (סָמַך ידו או סמך ידיו על-) להסכמה, לאישור ולתמיכה, כמו: "אני סומך את ידי על יכולתו של צה"ל לערוך תחקיר אמיתי ונוקב" – כלומר מסכים ותומך.

ומסמיכת הידיים על אדם כמסמלת מינוי, נולדו המונחים סמיכה, הסמכה – כמו הסמכה לרבנות – וכן המונח סמכות.

השורש ס-מ-כ כשלעצמו עיקר עניינו במקרא תמיכה וחיזוק, כמו: וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים ה'. 

עם הזמן נתחדשו בלשון חז"ל המילים סֶמך ואַסמכתָּה, שעניינם חיזוק ואישוש, וכן התואר בר סמכא – מישהו שאפשר לסמוך עליו. סָמוֹכוֹת הן משענות או עמודים תומכים, כמו: סָמוכות המיטה. 

בעברית שלנו נוספו עוד מילים מהשורש ס-מ-כ: מִסמך, סִמּוּכין, סַמכותי, סַמכותיות, והצירוף על סְמַך-.