בדיבור אומרים "תרגיע, תרגיע" – גלו אם יש פה בעיה לשונית.
מנחם: שלום כאן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון. "הראש אומר תרגיע" – שר חיים משה את מילותיו ואת לחנו של זאב נחמה בשיר "בתוך הלב". אם נתעלם לרגע מחופש המשוררים – תרגיע או תירגע?
רותי: שאלה מעניינת, ולא פחות ממנה – התשובה: לפני כמה שנים התחלנו לשמוע בדיבור אמירות כמו: "תרגיע, תרגיע". עד אז היינו אומרים רק: תירגע, תירגע. איך נוצרה הצורה המדוברת הזאת קשה לדעת, אבל היא עוררה התנגדות, מפני שלפי תחושתנו 'להרגיע' הוא מה שנקרא פועל יוצא ולא פועל עומד, כלומר אפשר להרגיע מישהו או להרגיע משהו, אבל אי אפשר להרגיע סתם, בלי שום תוספת. אם אין שום תוספת אומרים: להירגע.
וכאן באה התגלית המעניינת: פועל עומד כזה יש כבר בתנ"ך: אמנם ירמיהו אומר לעיר הפלשתית אשקלון: "הֵרָגְעִי וָדֹמִּי" – הירגעי – כצפוי, ובמקום אחר הוא אומר: "הִרְגִּיעַ אֶת הָאָרֶץ" – שוב כצפוי, אבל ספר דברים מתאר את גורלו של העם אם ימרה את פי התורה, ואומר: "לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ". כאן "לא תרגיע" – בדיוק כמו לשון הסלנג שלנו: "תרגיע" וכמו מילותיו של זאב נחמה בשיר "בתוך הלב". כמה יפה למצוא שוב את החוט המקשר בין העברית העתיקה לעברית המדוברת שלנו.
מנחם: רות אלמגור-רמון – תודה רבה.
כתיבת תגובה