הסבר על נטיות מילות היחס – חלק נוטות בדרך היחיד (את, עם, אצל) וחל בדרך הרבים (אליי, אליך). וגם: על מקור השם סיסרא
חלק ממילות היחס נוטות בדרך היחיד, כמו את, עם, אצל. חלק מהן נוטה בדרך הרבים: אליי, אליך וכו; וכך עליי, לפניי, אחוריי, תחתיי, וגם עדיי, עדיך, ולכן גם בלעדיו, בלעדיך וכו'.
ההסבר המקובל היום לנטיית "רבים" זו: כמה ממילות היחס הן מגזרת ל"י ובמקורן היו: אֱלֵי, עֲלֵי, עֲדֵי, כפי שנשתמר בשירה המקראית. היו"ד איננה צורן הרבים אלא יו"ד שורשית, ולכן הנטייה נראית כמו רבים. חלק ממילות היחס שאינן נגזרות מל"י נוטות כך כאנלוגיה לאלה מל"י.
אני מבין שאת הקשר לסיסרא שאלת על דרך ההלצה. אין שום קשר. "ציצרו" נגזר ממילה לטינית שמשמעותה 'צמח החוּמוּס' (כן!). הגיזרון של "סיסרא" לוט בערפל.
כתיבת תגובה