על הגיית בי"ת ועל הגיית וי"ו

חוקרים ראשונים ואחרונים שמו לב לחילופין בכתיב בין וי"ו לבי"ת בכתבי היד של ספרות חז"ל. אציין רק לכמה מהם, ואידך זיל גמור. אפשטיין ב"מבוא לנוסח המשנה", עמ' 1226-223 מביא עשרות דוגמאות. הוסיף עליהן קוטשר במחקרו על הארמית הגלילית, בתוך: מחקרים בעברית ובארמית תשל"ז, עמ' קעח. וראה גם שרביט, תורת ההגה של לשון חכמים, עמ' 291 (המזכיר גם את ליברמן).

אין לכך קשר עם הגרמנית. לא רק האשכנזים הוגים וי"ו v, אלא גם חלק מעדות המזרח (יהודי מצרים, סוריה, חלק מיהודי צפון אפריקה).

המסקנה: קרוב לוודאי שכבר בתקופת התנאים (ואולי כבר לפניה, בסוף בית שני) התמזגו שמיזוגני העיצורים w ו-v, לפחות בחלק מהמקומות. לאיזה כיוון? הדעה המקובלת היא שהגו תמיד v. אבל קוטשר במאמרו "מבעיות המילונות…" בתוך: ערכי המילון החדש לספרות חז"ל, עמ' 36, כתב: "אך כיצד נתבצעה הגייה זו, אם גברה יד ביצוע הוי"ו או להיפך, אין לקבוע על רגל אחת".

אינני בקי ביוונית ובלטינית. ראה בספרו של א' יודצקי, "דקדוק העברית של תעתיקי אוריגינס", עמ' 33 ואילך. ממנו למדתי שבפי אוריגינס הייתה ההגייה w. אם תרצה פרטים נוספים על היוונית והלטינית, תוכל לשאול אותו.

מה דעתך על אלה?

אילעאי, עילאי – מה פירוש השמות איך הוגים את "צדרה" חי העולמים – איך הוגים? על השם חנא או חנה כשם של גבר