על הדעה שהעברית והארמית ניתנו שתיהן מסיני.
השאלה:
מה דעתך על דברי הרמ"א האלה על מקורות הארמית והעברית והיחס ביניהן?
שולחן ערוך אבן העזר הלכות גיטין סימן קכו סעיף א
כותבין הגט בכל כתב ובכל לשון, בין שהוא כתב העובדי כוכבים בין שהוא כתב ישראל, כגון פרובינצאל וכיוצא בו. אבל אם היה מקצת הגט כתוב בלשון אחד ומקצתו בלשון אחר, פסול.
הגה (=הרמ"א): יש מכשירין (הראב"ד). ונ"ל דאפילו למאן דפוסל, מודה דמקצתו לשון הקדש ומקצתו לשון ארמי כשר, דשניהם נתנו בסיני והיו קרובים בלשון, וכלשון אחד דמיא, ולכן נוהגין עכשיו לכתוב בגט מקצת מלות לשון הקודש ורובו לשון ארמית. אי נמי מאחר דרובו לשון ארמית, ואין בו רק מלות לשון הקודש, אין זה מקצתו בלשון אחר.
שו"ת הרמ"א סימן קל
אמרו בבר"ר: א"ר שמואל בר נחמני אל תהי לשון ארמית קלה בעיניך, שמצינו בתורה ונביאים וכתובים שהקב"ה חלק לו כבוד. בתורה: "יגר שהדותא". בנביאים: "כדנא תמרון להון". בכתובים: "וידברו הכשדים למלך ארמית". עכ"ל הבראשית רבה. והביאו המדקדק הגדול ר' אליה מדקדק בראש ספרו המתורגמן וכתב: וזה לפי שהוא קרוב ללשון קדש מכל שאר לשונות, וכ"כ החכם ר"א בן עזרא: לשון ארמית הוא לה"ק שנשתבש, עכ"ל. הרי שכתב דברי מעלתך, וכן יש לדקדק מדברי הב"ר, שאם ניתן מסיני כמו שהוא דעתי היה לו לומר שהקב"ה חלק לו כבוד ונתנו בסיני. אמנם כי דייקינן ביה יש לדקדק איפכא, כי אם היה דעת חז"ל כדעת החכם שהוא לשון הקדש משובש א"כ למה אנו צריכין לטעם שחלק לו הקדוש ברוך הוא כבוד בתורה וכו', הלא בעצמו הוא הלשון הקדש אלא שנשתבש, ואין לך יותר כבוד ממה שנכתבה בו התורה. אלא על כרחינו צריכים לומר מאחר שנשתבש שב ללשון אחר ולא נחשב ללשון הקדש, ולכן הוצרך לומר מאחר שנשתמשה בו תורה כפי שבושו אין לנו להקל בו, ויש לנהוג בו כבוד מאחר שנמצא בתורה. וזהו עצמו הטעם שכתבתי שניתן בסיני, מאחר שהזכירה התורה זה הלשון זהו נתינתו בסיני, שכוונו בו הפוסקים ושניתן ברוח הקדש כמו שהזכירו. ודי בזה למבין כמעלתך ושלום, ממני שארך משה איסרלש מקראקא.
המקור בבראשית רבה עד, יד {על פי מאגר המילון ההיסטורי]:
"ויקרא לו לבן יגר-שהדותא" – אמ' ר' שמואל בר נחמן: אל יהיה לשון זה סורסי קל בעיניך, שבתורה ובנביאים ובכתובים מציאנו שהקב'ה חילק לו כבוד. בתורה: "ויקרא לו לבן יגר-שהדותא"; בנביאים: "כדנה תאמרון להום" וגו'. ובכתובים: "וידברו הכשדים למלך ארמית" (דניאל).
התשובה:
אני מודה שדעתו זו של הרמ"א, שהעברית והארמית ניתנו שתיהן מסיני, היא חידוש בשבילי, ואני מודה לך מאוד על מראה המקום. אני תוהה אם היא חידושו שלו או שהוא מבסס אותה על מקורות קודמים. [להלן יתברר שהוא מסתמך מבחינה מסוימת על בראשית רבה].
לעצם העניין, אני שואל את עצמי מה חשב אדם חכם כמו הרמ"א: אם ניתנה העברית בסיני, באיזו שפה דיברו בני ישראל לפני מעמד הר סיני?? כמובן לפי הבנתנו היום, תפיסה ששפה "ניתנת" לעם כלשהו והוא מתחיל לדבר בה מופרכת לגמרי.
לעניין השני: אף על פי שאני מכיר, כמובן, את הפסוק שציטטת, לא שמתי לב שיש כאן דוגמה יפה של הפלוגרפיה. ודייקת יפה: הפלוגרפיה ולא הפלולוגיה, כי כאן ברור שהכותב קרא בדיוק כפי שה"קרי" דורש, ורק בכתיבה השמיט את האותיות ה"כפולות". לעומת זאת הפלולוגיה היא תופעה שבה הגה אחד נשמט, כגון אִם-מָאֵן המפורסם, או מַהֵר במקום מְמַהֵר (צפניה א, יד). אגב, יש מאמר יפה של פרופ' שמעון שרביט: "האפלולוגיה בלשון חכמים", שכונס גם בספרו "פרקי מחקר בלשון חכמים".
כתיבת תגובה